יעקב שטיינהרט (1968-1887) נולד בעיר ז'רקוב שבפולין. הוא למד בברלין אצל הצייר הגרמני הנודע לוביס קורינת ואצל האמן היהודי הרמן שטרוק, ואחר כך בפריז, אצל תיאופיל סטיינלן ובבית הספר של מאטיס. בשנת 1912 חזר לברלין וייסד עם לודוויג מיידנר את קבוצת ה- Pathetiker ("מלאי הפאתוס"), שהיא קבוצת אמנים אוונגרדיים, שחיפשה דרך חדשה לביטוי ערכים מוסריים באמצעות היצירות. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס שטיינהרט לצבא הגרמני ונשלח לליטא. סגנונו האמנותי של שטיינהרט שינה את פניו בעקבות המלחמה והמפגש עם היהדות הליטאית. זיקתו לעולם היהדות העמיקה, והוא החל לשלב נושאים מהמסורת היהודית ומחיי הקהילה בעבודותיו, בצד תיאור החיים בברלין, שם הפך לאמן מוכר ומוערך. 

בשנת 1933, עם עלייתו של היטלר לשלטון והתחזקות המשטר הנאצי, עזב שטיינהרט את גרמניה ועלה לארץ ישראל. הוא התיישב בירושלים, ושם התערה בקהילת האמנים ואנשי הרוח ה"יקים". כאן נטש את טכניקות התחריט שבהן הרבה לעסוק בברלין, והתרכז בחיתוכי עץ, רישומים וציורי שמן. 

בשנת 1940 החל שטיינהרט ללמד במחלקה ל"גרפיקה חופשית" באקדמיה לאמנות "בצלאל", ובשנים 1957-1953 שימש כמנהלה.

שטיינהרט זכה בפרסים בינלאומיים רבים, ביניהם Arte Liturgica Prize בביאנלה בונציה בשנת 1959, והציג תערוכות במוזיאונים חשובים כמו ה- Art Institute of Chicago וה- Stedelijk Museum of Amsterdam. הוא נשאר אמן פעיל עד מותו, והמשיך להחזיק בעמדותיו האמנותיות והמוסריות ולבטא את מחאתו כנגד המלחמות הרבות שאותן נאלץ לחוות בחייו.  

עיזבונו של יעקב שטיינהרט נתרם לאחרונה למוזיאון ישראל על ידי משפחת שטיינהרט בר-און, ובו כ- 650 יצירות, ביניהן הדפסים (המשלימים את אוסף ההדפסים של האמן הנמצא כבר במוזיאון), רישומים וציורי שמן. עבודות אלו מהוות את הבסיס לתערוכה מקיפה מיצירותיו המציינת את תרומת העיזבון.