עוד על הפרסים ועל הזוכים :

פרס ישראכרט ומוזיאון תל אביב לאמנות לאמן ישראלי: גילי אבישר וטמיר ליכטנברג 

חבר השופטים: דורון סבג, אלן גינתון, פרופ' מרדכי עומר 

גילי אבישר 

גילי אבישר התחיל את דרכו כמעצב אופנה, והדבר ניכר הן במראה הסטודיו שלו והן בתערוכותיו, שנראות כמו סדנאות ייצור מצד אחד, וכמו חללי מגורים ארעיים ומאולתרים מצד אחר. אפשר למצוא בהן שאריות של חפצים משומשים וחומרי גלם מגוונים בערבוביה: טקסטיל, קרשים, דליי צבע ומסכי טלוויזיה, שמייצגים מקומות חיים, חומרים ממוחזרים, יצירה עמלנית ותצוגה. אלמנטים רישומיים מבוצעים בעבודותיו כאובייקטים פיסוליים, ובאלה משולבים גם אלמנטים של וידאו. באמצעות בנייה והתפרקות בחלל, פריעת סדרים והיררכיות, תערוכותיו מזכירות תיאטרון מריונטות או אוהל קרקס שהגיע העירה. 

טמיר ליכטנברג 

גלריה רוזנפלד הציגה השנה את עבודתו האחרונה של טמיר ליכטנברג "חנות המפעל". העבודה מאופיינת במעברים של מקום: מחלל לאמנות עכשווית לחנות ישנה מזן הולך ונעלם, צפופה וגדושת סחורה, שכל חלקיה, דלתות וחלונות, קירות, אצטבאות ומדפים, נאספו מרחובות העיר, מחנויות שכונתיות שהתפרקו. ההתקה האשלייתית בזמן ובמקום התרחשה גם על ציר תולדות האמנות, מאחר שהעבודות של ליכטנברג מזכירות את עבודות ביקורת הצרכנות משנות ה-60 של תנועות הפופ והפלוקסוס, ימי ראשית המיצב והמיצג, מוורהול ואולדנבורג עד בן וואטייה, ואת העבודות המשחזרות מעידן "לואו-טק" שחלף, כגון אלה של איליה קבאקוב.  

פרס על שם שמואל גבעון: יעל אפרתי ותמר הרפז 

חבר השופטים: נעמי גבעון, עדנה מושנזון ואלן גינתון 

תמר הרפז 

בעבודותיה עוסקת תמר הרפז ביחסים שבין חזיונות שונים של אור לבין המכניזמים שמייצרים אותם. לאורך ההיסטוריה היו מופעי האור קשורים עם המופלא והמיסטי, מתמונות הבריאה והמיתוסים הדתיים ועד לפיסיקה המודרנית ולשמו המוקדם של הקולנוע: "פנס קסם", אבל גם בקסם של היומיום: שקיעת השמש, אור הירח. לאפקט הרגשי בעבודות של הרפז יש פן מורבידי – שקיעת השמש, סצנות קולנועיות של מוות, שמגולם גם בטכנולוגיה הפשוטה, אפילו הפרימיטיבית ביחס לטכנולוגיות עכשוויות שהיא משתמשת בה ולקלקולים שמאפיינים אותה.  

הפרס על שם שמואל גבעון הוענק להרפז לצורך מימוש סרט קצר על ז'אנר המערבון האמריקאי: "זנב סוס". 

יעל אפרתי  

החומרים שעליהם מבוססת עבודתה של יעל אפרתי לקוחים מתוך שוטטות בעיר, ויש בהם גם התייחסות לדמויות של משוטטים בהיסטוריה של האמנות, הספרות והקולנוע. אפרתי מצליחה לתרגם את החומרים שעליהם מבוססת המציאות היום-יומית לשפת פיסול פוסט-מינימליסטית עדכנית, ששורשיה נטועים באמנות של שנות השבעים הישראלית והבין-לאומית. ביטוי ליכולת זו אפשר לראות בעבודה שהציגה בתערוכת הבוגרים האחרונה של לימודי ההמשך בבצלאל: עבודת קיר, נורה, דיבלים וקידוחים. באחד מתוך זוג תצלומי שחור-לבן של מרפסת ניצבת נערה, בתצלום השני מצטרפת עוד נערה, ושני התצלומים יחד מייצרים תיעוד מעבר של זמן המתנה. 

הפרס על שם שמואל גבעון הוענק ליעל אפרתי לשם מימוש פרויקט שכותרתו "צבע + תיקונים - מקלחון אני מספקת כולל", שבו היא מבקשת לבנות סביבה פיסולית, שחומריה לקוחים מתוך מכולות של פסולת בנייה.  

פרס קונסטנטינר לצילום לאמן ישראלי 2010: שרון יערי  

חבר השופטים: ליאון קונסטנטינר, נילי גורן ופרופ' מרדכי עומר 

שרון יערי 

אמרו על שרון יערי שעבודותיו מתארות מקומות "משעממים" ועל ידי כך הן מדגישות את עצמתו של מעשה הצילום. מבטו האישי של האמן מחדד את זהותו של המקום הנבחר ומעורר את המחשבה אודותיו. הצילום של יערי כאילו מתרחש לאחר מעשה: הוא מלקט שברים ושרידים של אירועים ופעולות שהצטברו במקום לפניו. הדימויים והאובייקטים נמצאים במצב של השהיה, אך הם משמרים יופי, והם טומנים בחובם עדות של מי שניסה לטפחם. הצילומים הם ביטוי להתבוננות המצומצמת במרכיבי היסוד המניעים אותה – ציפייה גדולה ובו זמנית אכזבה והחמצה. בעבודותיו האחרונות של יערי אין דרמה, אך יש צער וחמלה, מקומות אפרוריים, ונופי שוליים חסרי חן, וכל אלה באים לידי ביטוי בעבודת צילום מוקפדת ומדויקת, שמלבד איכותה היא משמשת כלי מחקר תרבותי, ומראה לצופים את המוכר תוך הימנעות מן המזוהה.