הגלריה החברתית הינה פרוייקט של ביה"ס "מוסררה" במסגרתו מוצגות תערוכות נושא העוסקות באומנות וחברה תוך הפניית מבט לשאלות בוערות ולדילמות חברתיות בישראל.  "סיפורי עלייה והגירה – טקסט חזותי", היא תערוכת אומנות  שנערכה מתוך אוסף התצלומים הלאומי, ומהווה טקסט-סיפור בתמונות המציג את סיפור העליות השונות למדינת ישראל, החל משנות ה-30 של המאה הקודמת, ערב הקמת המדינה, ועד לסוף המאה העשרים. סיפורי העלייה וההגירה מוצגים באמצעות צילומיהם של זולטן קלוגר , אבי אוחיון , דוד אלדן ,זיו קורן ,נתי הרניק , מגי אוחיון, פרנק צ'רצ'יל ,צביקה ישראלי , עמוס בן גרשום יעקב סער , הנס פיין ,דורון הורוויץ , וטדי ברואנר . התערוכה , באמצעות למעלה מ-100 צילומים ,באה לחשוף את "התת-מודע האופטי" של הידע הצילומי השמור בזיכרון הקולקטיבי במדינת ישראל. הסיפור האישי העולה מן התמונות הוא סיפור מדומיין של צופה פרשני. פרשנות זו מובילה לתת-מודע קולקטיבי ולהכרה, כי כולנו הננו חלק מסיפור נרחב יותר. האישי הוא רק כיסוי, פני שטח, מראית עין, זיכרון חולף, חלקיק זעיר של נרטיב אחד גדול.

התערוכה תוצג בתאריכים 6.12.09-1.4.2010 ,פתיחה  14.12.2009 בשעה 17:00,רח' שבטי ישראל 22 מוסררה, ירושלים.את התערוכה אצר אייל בן דב , אוצר ראשי אבי סבג .

מוסררה , שכונה השוכנת בלב ירושלים מגלמת את מורכבותה וייחודה של העיר,מוסררה היא שכונת גבול,מהווה קו התפר בין תרבויות שונות, בין ירושלים החדשה לעתיקה, מירקמים כלכליים שונים, אדריכלות עתיקה ואדריכלות מודרנית,שכונה רב תרבותית, שהיוותה גם את מקום הולדתה של תנועת הפנתרים השחורים. על פרוייקט הגלריה החברתית מוסרים מבית הספר : בית הספר לצילום אשר ממוקם בלב מוסררה שם לו למטרה להפגיש קהלים חדשים עם פעילות אומנותית בהקשרה החברתי ולחשוף את ייחודה, אופייה וסיפורה של השכונה לציבור הרחב. הגלריה החברתית הינה פרויקט במסגרתו מוצגות תערוכות נושא העוסקות באמנות וחברה תוך הפניית מבט לשאלות בוערות ולדילמות חברתיות בישראל. הגלריה החברתית הינה שלב חדש של מעורבות חברתית אשר מובילה מהלך אקטיביסטי לשינוי חברתי. הגלריה, בית הספר ושכונת מוסררה הם 'זירת התרחשות' אחת. המטרה היא להפוך את האמנות מבועה מבודדת לחלק ממארג נרחב יותר השוזר את מקומם של האמנות והתרבות, ובעיקר האנשים היוצרים, בתוך החברה. כחלק ממטרות הגלריה נערכים בה ימי עיון, סדנאות, הדרכות על תערוכות וסיורים בשכונת מוסררה.

עוד מסרו לנו מ"מוסררה" על תערוכת האומנות :  באוסף התצלומים של לשכת העיתונות הממשלתית, שהוא אלבום התמונות של המדינה, תיעדו צלמי לשכת העיתונות לדורותיהם כמעט כל נושא אפשרי במהלך שנות קיומה. האוסף הענקי מכיל עשרות אלפי תצלומים בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי. בין היתר, הוא עוקב אחר התפתחות התעשייה, ההתיישבות, העלייה, צה"ל, המלחמות, המנהיגים, הספורט והדתות. מקום האחסון של הזיכרון ההיסטורי של עם ישראל במולדתו מאפשר לשוב אל המקור, הארכאי והארכיאולוגי, ומשמש מזכרת והזדמנות לחפור בתוככי הזמן האבוד. חקירה רבה נדרשת בפענוחם של תמונות וצפנים המקפלים בתוכם מסרים חבויים. במסה "מחלת הארכיב", חושף הפילוסוף ז'אק דרידה את המכניזם של פענוח הנסתר, אותו תת-מודע הצופן בחובו סוג של רוע, של צנזורה, של הדחקה ושל דיכוי. צפנים הנשלטים בידי מנגנון הסדר של הארכיון הלאומי.

התערוכה מתכתבת גם עם ההיסטוריה של הצילום. בצילומיהם של לואיס היין וג'ייקוב רייס האמריקאים מראשית המאה העשרים, מתועדים גלי ההגירה הגדולה לאמריקה: תצלומים מאליס איילנד בכניסה לניו-יורק, של מהגרים חסרי בית ועבודה, של ילדים עובדים ושל החלוקה האתנית בעיר. ניתן לזהות גם השפעות של הצילום הסובייטי והגרמני מאותה תקופה. הצלמים של דור הקמת המדינה היו ברובם מהגרים מגרמניה ומרוסיה, שהתאימו את סגנון עבודתם לסיפור הציוני-לאומי, אשר מצדו הושפע מתופעת הלאומיות האירופית.

אין כאן מגמה לגלות את המנגנון הפוליטי של הזיכרון, אלא לעסוק באופן החזותי של הסדרת הידע כסוג של תקשורת במאה ה-21. הארכיון של תקופתנו שבו נצבר כל הידע האנושי עד כה, הוא המחשב. התערוכה באה לחשוף את "התת-מודע האופטי" של הידע הצילומי השמור בזיכרון הקולקטיבי במדינת ישראל. הסיפור האישי העולה מן התמונות הוא סיפור מדומיין של צופה פרשני. פרשנות זו מובילה לתת-מודע קולקטיבי ולהכרה, כי כולנו הננו חלק מסיפור נרחב יותר. האישי הוא רק כיסוי, פני שטח, מראית עין, זיכרון חולף, חלקיק זעיר של נרטיב אחד גדול.

ניתן לקבל מידע נוסף בטלפון -  02-6286519