התערוכה 'צופיה הליכות ביתה' היא שלישית מתוך רצף תערוכות של נחמה גולן שעניינן מקומה ומעמדה של האישה בחברה הדתית. ראשונה, 'מדרש חוה' 2000, הוצגה במדרשה לאמנות בית ברל, קלמניה. השנייה, 'אהל משלה' 2004 הוצגה בגלריה האחרת, מכללת תלפיות, תל אביב.

הדת, מצוותיה והליכותיה לא היו תבנית נוף הולדתה של נחמה גולן. חינוכה והשכלתה היו בעולם החילוני. רק בבגרותה שינתה אורחות חייה והייתה לאדם המתחייב על פי אמונתו לדרך קיום תורה ומצוות. בעבודותיה מתקיים דיאלוג מתמשך בין רשות האמונה לבין רשות האמנות. בין שני קטבים אלה נבחנת דמותה של האישה.

לטקסט מקום של קבע  ביצירתה של נחמה גולן, בין שהוא טקסט רבני מקודש ובין שתהיה זו שירת נשים . הטקסט עבורה הוא אחד ממרכיבי החומר הבונים את גוף היצירה.כאשר הטקסט ביצירה בלתי קריא הוא מהווה מצע או טקסטורה הבונה את פני העבודה,כאשר הטקסט קריא הוא מעלה זכרון של מרחבים וחללי תרבות נוספים . השימוש הקבוע שנחמה גולן עושה  בטקסט מערער לעיתים על מעמדו הבלעדי של הדימוי החזותי, וכך הדימוי והטקסט הופכים לשני קוים מקבילים ביניהם מתקיימת היצירה.

בתוך הטקסטים המקראיים מוצאת האמנית דמות נשית בעלת עצמה, מיומנת, מכוונת, וצופה הליכות ביתה. 'צופיה הליכות ביתה' הינו חלק של פסוק מתוך הפיוט 'אשת חיל', אותו נוהגים לשיר, לאחר הקידוש בליל שבת, לכבודה של עקרת הבית – עיקר הבית על פי פרשנות חז'ל.

במילה 'צופיה' טמון כפל משמעויות – 'צופיה' מלשון התבוננות; כלומר, מביטה נכוחה בהווה, אך גם 'צופיה' בלשון עתיד, כלומר, מתוך ההווה צופה לעתיד.

אשת החיל מהלכת חוכמה בביתה נותנת ליבה ומחשבתה על צרכי כלכלת משפחתה ובצאתה לעולם מעשיה חסד וכבוד לזולת

השיח בין יהדות לאסתטיקה זוכה בעת האחרונה לתהודה גוברת והולכת בקרב אנשי רוח ואמנים ואף בקרב הציבור הרחב בישראל וברחבי העולם.

ההפתעה משיח זה היא, לא רק הצורך להתגבר על נתק ארוך שנים מהמורשת היהודית, ע'י עיון מחודש במקורות, אלא, הפרשנויות המקוריות, המפתיעות, העכשוויות, דווקא לנושאים שהם לכאורה מוכרים לנו מזה מאות ואלפי שנים. עיון בעבודות מבהיר כי אמנים חילוניים ומסורתיים אינם נרתעים לעסוק בנושאים רגישים והם מוכנים להתמודד עם בעיות של קדושה וחילון, אמונה ותהייה, אלוהות, ספק וכיוצא באלה. לעיתים בולט בעבודות המימד האישי, החוויתי, המתגעגע, עבודות אחרות מדגישות את התהייה ואת החיפוש ויש עבודות שמהן עולה ביקורתיות, מחלוקת או אירוניה. דומה, שלא מעט אמנים, דווקא מתוך חילוניותם, כמהים לאמונה ולקשר עם התרבות היהודית.

צופיה הליכות ביתה, (משלי  פרק ל'א)

מבוסס על טקסט מאת האוצרת דפנה נאור ודברי נחמה גולן.