הרנסנס של אמן הרנסנס

בעבר, הסברה הכמעט ודאית הייתה כי רוזטי, שהיה ידוע בחיבתו לדוגמניות אדומות שיער, ביצע את ה"שחזור" באזור השיער הבלונדיני-אדמוני של הדמות.
באמצעות הסרת שכבה של ציפוי עבה, דהוי, שככל הנראה נוסף באמצע המאה ה-19, הרסטורטורים במוזיאון ויקטוריה ואלברט גילו כי שכבות הצבע
המקוריות שונו פחות מכפי שנחשב קודם לכן.

ניתוח המדיום [= החומר המחבר בין הצבע למצע התמונה, ע. מ.] מאשר כי נעשה שימוש בצבע טמפרה בכל רחבי התמונה, ומוכיח כי השיער האדמוני אכן צויר
ע"י בוטיצ'לי. כמו כן מוכיח הניתוח כי הריטושים על פני הפנים והכובע הלבן הם ככל הנראה המקומות שבהם רוזטי עבד.

מרק אוונס, אוצר שותף של התערוכה במוזיאון ויקטוריה ואלברט, מסר: "בעשורים האחרונים, הטכנולוגיה שיפרה באופן בל ישוער את ההבנה שלנו באשר לציורים היסטוריים. הסרת הציפוי הדהוי החייתה את הצבעים המאירים של בוטיצ'לי והעניקה חיים לציור דיוקן גברת הידועה בשם זמרלדה בנדינלי – ולשיער שלה,

שהיה נתון לוויכוחים רבים. אנחנו שמחים במיוחד משום שאנו מסוגלים להציג לראשונה בתערוכה זו את הציורים של בוטיצ'לי שהיו בבעלותם

של דנטה גבריאל רוזטי, אדוארד ברן-ג'ונס וג'ון רסקין".

הרסטורטורים של מוזיאון ואלברט עשו שימוש ברפלקטוגרפיה אינפרא-אדומה – טכניקה ששימשה להתבונן מבעד לשכבות הצבע ולחשוף פרטים שאינם

נראים בעין בלתי מזוינת – וכך גילו גם כיצד בוטיצ'לי תכנן וצייר את הדיוקן. הוא השתמש בחריטת קווים כדי לציין את האלמנטים האדריכליים,

כגון העמודים ואדן החלון ולתאר נכון את הפרספקטיבה. בוטיצ'לי השתמש ברישום נוזלי כדי לתכנן את הבגד, ובעקבותיו משיחת מכחול עבה,
בצבע המכיל פחם, כדי ליצור צללים ולהדגיש את הנפחים של הצורה. שכבות הצבע גם מעידות על השינויים שבוטיצ'לי עשה באשר לגובה אמת היד
הימנית של זמרלדה ולהוספת הבד שהיא מחזיקה בידה.

קונסטנטין אלכסנדר יונידס (Ionides) הוריש את הציור למוזיאון ויקטוריה ואלברט בשנת 1901. יונידס היה אספן אמנות פורה ופטרון של דנטה גבריאל רוזטי,

שמכר לו את הציור ב-1880. הכתובת על אדן החלון מזהה את האישה המצוירת כזמרלדה בנדינלי, רעייתו של ויויאנו (Viviano) בנדינלי וסבתו של הפסל

בן המאה ה-16 באצ'ו בנדינלי, שהייתה בשנות השלושים המוקדמות לחייה כאשר הציור בוצע. ככל הנראה, הכתובת נוספה ע"י הצאצא שלה,

באצ'ו בנדינלי, במאה ה-17.

התערוכה Botticelli Reimagined, המוצגת במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון בשיתוף עם המוזיאון הלאומי בברלין
(Gemäldegalerie – Staatliche Museen zu Berlin.

לפני כן, הוצגה התערוכה בגרסה שונה במקצת במוזיאון הברלינאי), מתפרשת על פני 500 שנים של תולדות האמנות, וכוללת למעלה מ-50 יצירות של סנדרו בוטיצ'לי

(1510-1445) עצמו, ולפיכך היא התערוכה המקיפה ביותר של ציוריו ורישומיו של האמן שהוצגה עד כה בבריטניה.

סנדרו בוטיצ'לי וצוות הסדנה שלו, ונוס, שנות ה-90 של המאה ה-15 Gemäldegalerie Staatliche Museen zu Berlin Preußischer Kulturbesitz © Staatliche Museen zu Berlin

כיום, מכירים בבוטיצ'לי כבאחד מגדולי האמנים בכל הזמנים. הדימויים המרהיבים שהוא יצר נטועים עמוק בתודעה הציבורית והשפעתו מחלחלת אל האמנות,

העיצוב, האופנה והקולנוע. אולם, אם כי הוא נחשב בתקופתו לאמן מהולל, הוא נשכח במשך למעלה מ-300 שנים, עד שעבודתו התגלתה מחדש בהדרגה

במאה ה-19 – והתערוכה הנוכחית עוקבת אחר התהליך הזה: התערוכה הזו חוקרת לראשונה את מגוון הדרכים שבהן האמנים והמעצבים – החל מן הפרה-רפאליטים

ועד ימינו – הגיבו במגוון דרכים למורשת האמנותית של בוטיצ'לי. נכללים בה ציורים, תלבושות, סרטים, רישומים, צילומים, שטיחי קיר, פסלים והדפסים,

מעשה ידיהם של אמנים שונים ביותר זה מזה, כגון דנטה גבריאל רוזטי, אדוארד ברן-ג'ונס, וויליאם מוריס, רנה מגריט, אלזה סקיאפרלי, אנדי וורהול וסינדי שרמן.

מרטין רוט, מנהל מוזיאון ויקטוריה ואלברט, מסר: "סנדרו בוטיצ'לי הוא אחד מן האמנים הגדולים של תקופת הרנסנס, ו-500 שנים לאחר מותו, עולם הדימויים שלו סגר מעגל ומייצג אידיאל יופי עכשווי. התערוכה מתייחסת אל המורשת שלו ומוכיחה כיצד ומדוע היא נספגה אל תוך הזיכרון החזותי הקולקטיבי שלנו.

אנו שמחים לשתף פעולה עם המוזיאון הלאומי בברלין בתערוכה זו, שבה אנו עוקבים אחר תחיית המוניטין שלו".

מיכאל אייזנהואר, מנכ"ל המוזיאון הלאומי בברלין, מסר: "אם כי בראשית המאה ה-19 תחיית ההתעניינות בבוטיצ'לי עדיין הייתה בחיתוליה,

 ה- Gemäldegalerieבברלין כבר החזיקה באותה תקופה מספר מרשים של יצירות מעשה ידיו של האמן, ועיצבה באופן משמעותי את התחייה שלהן

בעשורים שלאחר מכן. כיום, האוסף שלנו מיצירות בוטיצ'לי, המכיל שמונה ציורים ו-86 רישומים מדורג כאוסף החשוב ביותר מחוץ לאיטליה ושמחנו לשמש

כבמה הראשונה של התערוכה המשותפת שלנו".

התערוכה Botticelli Reimagined   המוצגת במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון מחולקת לשלושה חלקים עיקריים:

החלק "מודרני, גלובלי, עכשווי" מציג את האופן שבו הגיע עולם הדימויים של בוטיצ'לי אל התהילה שלה הוא זוכה כיום. חלק זה מושפע מהולדת ונוס,

ציור שאי אפשר להוציאו ממקום משכנו, מוזיאון האופיצי שבפירנצה. כאן בולטים שני אמנים המשכתבים בסגנונם-שלהם את דמותה של ונוס מתוך הציור הידוע של בוטיצ'לי: ציורו של אנדי וורהול פרטים מתוך ציור מתקופת הרנסנס (סנדרו בוטיצ'לי, הולדת ונוס, 1482) (1984) משנה את הצבעוניות של הדמות האיקונית של בוטיצ'לי באמצעות פלטת הצבעים האופיינית לוורהול, ואילו ונוס על פי בוטיצ'לי(2008) מאת האמן הסיני יין סין (Yin Xin) מפרש מחדש את ונוס עם תווי פנים אסיאתיים.

סימן ההיכר של יין סין הוא הוספת מאפיינים סיניים לציורים מערביים מסורתיים. עבודתו משלבת אלמנטים מערביים ומזרחיים כדי להדגיש כיצד התפישה שלנו של ערכים אמנותיים נקבעת ע"י ההקשר התרבותי שלנו, והוא מתעניין במיוחד ביצירות קנוניות, כגון הולדת ונוס. בווריאציה של יין סין, מוצגת ונוס עם שיער שחור (ולא בלונדיני) שמתנופף ברוח, ועיניים שהן ללא ספק אסיאתיות.

הקומפוזיציה של בוטיצ'לי משמשת גם כבסיס וכהשראה להולדתה מחדש של ונוס (2009), הציור רווי הצבעים מאת דיוויד לה-שאפל. שתי שמלות ערב של אלזה סקיאפרלי (1938), המקושטות בעלווה רקומה, בהשפעת פאלאס והקנטאור מוצגות בצד שמלה וחליפת מכנסיים עם פרטים מקוטעים מתוך הולדת ונוס מתוך קולקציית

בגדי האביב-קיץ של דולצ'ה וגבאנה משנת 1993, קולקציה שנוצרה נוצרה בהשראת המראה ה"היפי" או ה"צועני" שאפיין את שנות ה-70 של המאה ה-20.

באמצעות קיטוע ובנייה מחדש של דימוי שמגלם אידיאל אוניברסלי, מתייחסים המעצבים לנושאים כגון תרבות המונים, נשיות והחיפוש המתמשך אחר הקנון של היופי.

סנדרו בוטיצ'לי, הבתולה והילד, בערך 1490 Gemäldegalerie der Akademie der Bildenden Künste Vienna

השפעתו של בוטיצ'לי על הקולנוע כוללת את הסצנה שבה אורסולה אנדרס מגיחה מתוך הים בסרט ד"ר נו(1962) וקטע מתוך סרטו של טרי גיליאם הרפתקאות הברון מינכהאוזן, בהשתתפות אומה תורמן. המסלול (The Path) מתוך Going forth by Day (2002) מאת ביל ויולה הוא מחזור תמונות דיגיטליות המבוסס
על קומפוזיציה של בוטיצ'לי. בחלק זה נמצא גם הזר המוכן (Le bouquet tout fait) (1957) של רנה מגריט וכן יצירות של מוריס דני, אנטוניו דונגי ורוברט ראושנברג.

החלק "לגלות מחדש" עוקב אחר השפעתה של אמנותו של בוטיצ'לי על חוג הפרה-רפאליטים באמצע המאה ה-19.

דנטה גבריאל רוזטי, ג'ון רסקין ואדוארד ברן-ג'ונס – כולם רכשו יצירות של בוטיצ'לי, והאסתטיקה שלו זכתה לפירוש מחודש בעבודותיהם,

כגון La Ghirlandata (1873) והטחנה: נערות רוקדות לצלילי מוסיקה ליד נהר (1882-1870).
על החלק הזה של התערוכה שורה רוחו של הציור Primavera (שגם הוא נמצא באופיצי שבפירנצה), כפי שאפשר לראות לדוגמה בסרט היחיד ששרד של
איזידורה דנקן (בסביבות 1900), בציור פלורה (1894) מאת אוולין דה מורגן המתאר את נימפת הפרחים ובשטיח הקיר הפרדס
(1890) מאת וויליאם מוריס,
המתאר גברות  בלבוש בנוסח ימי הביניים על רקע פורח. שטיח הקיר הזה מתאר שורת נשים אלגוריות, המייצגות את ארבע העונות כשהן מוקפות עצים ופרחים.
המגילה שהן נושאות מכילה טקסט מתוך שירו של וויליאם מוריס, "הפרדס", המהלל את שובו של האביב, שאותו הוא חיבר לצורך שטיח הקיר הזה. הנושא והדמויות הגבוהות והאלגנטיות מזכירים את ה-Primavera של בוטיצ'לי. עותקים של הולדת ונוס מאת אדגר דגה וגוסטב מורו (1859) וכן שתי נשים מעתיקות את הפרסקו של בוטיצ'לי המתאר את ונוס והגרציות (1894) מאת אטיין אזמברה מעידים עד כמה פופולרית הייתה העתקת העבודות שלו. השפעתו של בוטיצ'לי באירופה ניכרת בציוריהם של ז'אן אוגוסט דומיניק אנגר, ארנולד בוקלין וג'וליו אריסטיד סרטוריו.

החלק "בוטיצ'לי בתקופתו-שלו" מוכיח כי בוטיצ'לי היה גם אמן בעל מיומנויות עילאיות וגם מעצב בעל כישרון מקורי ואף גאוני, שניהל סדנה מצליחה ביותר. המוצגים כוללים את הציור היחיד שלו שהוא גם חתום וגם מתוארך על ידו, הלידה המיסטית (1500), שלושה דיוקנאות משוערים של היפהפייה האגדית סימונטה וספוצ'י וכן את הציור פאלאס והקנטאור, שמגיע ללונדון לראשונה. מספר וריאציות על נושא הבתולה והילד בפורמטים שונים מדגימים את היצירתיות של בוטיצ'לי כמעצב,
בעוד שמיומנותו כרשם ניכרת בקבוצת רישומים מרהיבה, כולל חמישה מן האיורים הליריים שלו לקומדיה האלוהית מאת דנטה.
התערוכה מסתיימת בשני ציורים מונומנטליים בהן מופיעה דמותה של גיבורת הציור הולדת ונוס וכן בציור שבו פתחנו את דברינו כאן, דיוקנה של גברת הידועה
בשם זמרלדה בנדינלי.

וויליאם מוריס וג'ון הנרי דירל (עיצוב), Morris & Co (ביצוע), הפרדס, 1890 מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון © Victoria and Albert Museum, London

סנדרו בוטיצ'לי, דיוקן של איש צעיר, בערך 1490 Image courtesy of the National Gallery of Art, Washington	סנדרו בוטיצ'לי, פאלאס והקנטאור , בערך 1482 © Galleria degli Uffizi, Florence, 2015	דנטה גבריאל רוזטי, La Ghirlandata, 1873 © Guildhall Art Gallery 2015 Photo Scala Florence/ Heritage Images

סנדרו בוטיצ'לי, דיוקנה של גברת הידועה בשם זמרלדה בנדינלי, בערך 1475-1470 מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון © Victoria and Albert Museum, London	סנדרו בוטיצ'לי, אלגוריה של שפע או של אביב, בערך 1485-1480 המוזיאון הבריטי © The Trustees of the British Museum	דולצ'ה וגבאנה, שמלת ונוס, 1993 צילום מתוך תצוגת אופנה של דולצ'ה וגבאנה במילאנו, 1993. Catwalking.com דוגמנית – קארן מאלדר.