פריצת דרך בתחום הרסטורציה בשחזור ציורי רותקו בהרווארד

 פריצת דרך בתחום הרסטורציה בשחזור ציורי רותקו בהרווארד. בשיקום הציורים שדהו בשל שימוש בחמרים לא יציבים ונזקי אור, נעשה שימוש מורכב ביותר ב'השלמות צביעה באמצעות אור' (האור שהזיק הוא האור שתיקן - "קלקלתו תקנתו", ירושלמי מסכת תענית).

פרויקט שיקום ציוריו המפורסמים של מארק רותקו בהרווארד הוא לא פחות ממהפכה של ממש בעולם הרסטורציה והאמנות . מהפכה המבשרת לא רק הגדלת אפשרויות השחזור והשיקום, אלא, אולי סדרת מהפכות נוספות בבניית ציורים ויצירות אמנות בעת החדשה, ושימורן לדורות מלכתחילה. בטכניקת שחזור מהפכנית זו נעשה שימוש באור כמכשיר צביעה על גבי משטחי הקנווס הקיימים, בעוד הם, עקב מגבלות מקצועיות, לא טופלו . 

מבצע שיחזור מורכב זה נמשך למעלה משלוש שנים וכלל עבודה פורצת דרך של מדענים ורסטורטורים בארה"ב ובשווייץ. התוצאה מאפשרת צפייה בציורים ה'מקוריים' כשהצופה רואה לנגד עיניו את בדי הקנווס המקוריים לאחר שהצבע המקורי נותר וקיבל השלמה והתאמה למקור, רק על ידי הקרנת אור המוקרנת על גבי הבדים המקוריים שדהו. כך, הצופה רואה לנגד עיניו את הבדים המקוריים והצבעים המקוריים עם השלמת צבעים הנעשיית בהקרנה.

אחת ליום מופסקת ההקרנה לשעה אחת, והצופים מוזמנים לבחון את ההבדלים בין בדי הקנווס המקוריים שדהו ולא טופלו כלל, ליצירות ה'מקוריות' המתקבלות ע"י השלמת הצבע המוקרנת, המטפלת באופן פרטני במיליוני פיקסלים על גבי הבדים. הפרויקט מזמן שיח מורכב בדבר רסטורציה בעתיד ושימור יצירות מלכתחילה כך שניתן יהיה לשחזרן ללא מגע ביצירות המקוריות עצמן.

חוויית הצפייה בציורים המשוחזרים מלהיבה ומעלה הרהורים על מהות הצפייה ביצירה, העשויה להשתנות לחלוטין בהסטה של מתג (ואולי, בעצם, זו מהותה של כל צפיה), על מהות מונחים כגון 'מקוריות' ועל אפשרויות הרסטורציה בעתיד.

ניתן לומר כי בהליך שחזור זה לא טופל הציור אלא האור והריאקציה והריאקציה שהוא יוצר על עינו של הצופה. טיפול באור ככלי עזר לרסטורציה אינו חדש לחלוטין, אך טיפול בציורים גדולים בטכניקה של טיפול פרטני עד לרמת הפיקסלים הוא בהחלט חדש. המוזיאונים לאמנות של אוניברסיטת הרווארד שופצו הורחבו ונפתחו מחדש בחודש נובמבר כשבמרכז תערוכת הפתיחה (תערוכת ציורי הקיר תוצג עד יולי 2015) יוצגו "ציורי קיר הרווארד של מארק רותקו,"רותקו, ממובילי הזרם האקספרסיוניסטי המופשט, צייר את סדרת בדי הקנבס שגובהם כ-3 מטרים וראה בסדרה כולה דימוי אחד.

מטרתו היתה ליצור סביבה כוללת, בונה ורב חושית. הפרוייקט היה חלק מחשיבה על בניית 'מקום' . מקום שיהווה עבור השוהה בו סביבה מטפיזית מובדלת המאפשרת לו ניתוק מההוויה שבסביבה וכניסה להוויה מטפיזית בונה. רותקו בנה מספר 'מקומות' כאלו ותכנן רבים נוספים . בסביבה זו המוקפת בציוריו, רותקו יצר, תחושת עומק וחלל פנימי, שהצופה יכול היה להיכנס אליו מבחינה רוחנית.

 ב-1964, הציב רותקו חמישה מתוך ששת הציורים גדולי הממדים שצייר לפרוייקט בהרווארד, על שני קירות הניצבים זה מול זה בחדר האוכל הנמצא בקומת הפנטהאוז במרכז הוליוק בהרווארד.

במשך השנים התברר, כי הפיגמנטים והתערובות האורגניות שהשתמש בהן רותקו והמדיום המחבר בין הפיגמנט למצע שבו השתמש רותקו פגעו מאוד ביציבותו של הצבע. כמו כן, החלונות כמעט לא נסגרו בקומה שטופת השמש, ונשארו שטופי אור. אור השמש העודף במקום, גרם לדהייה קיצונית של חלק מהגוונים.

בשיחזור המראה המדוייק של גווני הציורים המקוריים נעשה שימוש בשקופיות צבעוניותשצולמו כבר ב- 1964. גם בחינת שיקופיות אלה הצריכה מחקר לבדיקת שינויי גוונים שהיו בהן. הצוות מהרווארד מצא מומחים באוניברסיטת באזל, שווייץ, שחקרו את השקופיות ויכלו לשחזר את הרכב הצבעים.

מאחר ורותקו צייר ציור שישי בסדרה זו שמעולם לא נתלה, ניתן היה להשתמש גם בציור זה למחקר הצבעים. שטחים שונים גם בציור זה דהו במקצת, אך חלקים ממנו נותרו מקוריים והיוו בסיס תומך במחקר.

לאחר מכן, השוו הרסטורטורים את דימויי היעד למצבם הנוכחי של הציורים, ופיתחו, ביחד עם מעבדת המדיה של MIT, את מה שהם קראו לו "דימויים מפצים", שמטרתם להשלים את הגוון שנותר על גבי הבד הדהוי להשבת המראה המקורי. המטרה הייתה שהצופה יראה בעיניו את הציור המקורי עם הפיגמנטים הנמצאים בו ביחד עם תוספת צבע שתוקרן על הקנווס ותשלים את חוויית הצפיה.

חישוב השלמת הגוונים נעשה באמצעות תוכנה שכיילה פיקסלים בטיפול ספציפי וכמעט פרטני – בכמעט שני מיליון פיקסלים לכל אחד מחמשת הציורים. בתערוכה, מקרנים המחוברים לתוכנה יקרינו את הצבע האבוד על הציורים, שיוצבו באותה מסגרת אדריכלית כפי שהן הוצגו במקור.

טכניקת שימור זו מאפשרת שיחזור לא פולשני של יצירות אמנות. יצירות אמנות נפגעות לעיתים במהלך הליכי שימור, והדברים מקבלים משנה תוקף כשמדובר ביצירות רגישות , עתיקות ויצירות שמצבן פגיע במיוחד. יצירות עתיקות רבות עברו מספר רב של הליכי שימור פולשניים שניתן היה אולי להימנע מהם בשימוש בטכניקות המתבססות על הקרנת אור.

מכל מקום לצורך שימור עתידי בטכניקה זו יש למפות מוקדם ככל האפשר יצירות שיתכן ויזדקקו ל'צביעה באור' בעתיד. (וביצירות עכשוויות, אולי מיד עם הצגתן לראשונה)