תערוכה רטרוספקטיבית של האדריכל פרנק גרי במרכז פומפידו בפאריס

לראשונה באירופה, מרכז פומפידו עתיד להציג רטרוספקטיבה מקיפה של עבודתו של פרנק גרי, אחת הדמויות המשמעותיות ביותר באדריכלות בת זמננו.

פרנק גרי, שנודע בעולם כולו בשל המבנים שתכנן, חולל מהפכה באסתטיקה של האדריכלות, בתפקידה החברתי והתרבותי וביחסיה עם העיר.

בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20, גרי פתח את משרדו העצמאי כאדריכל, בעיר לוס אנג'לס. הוא היה מעורב בסצנת האמנות בקליפורניה, והתיידד עם אמנים כגון אד רושה, ריצ'רד סרה, קלאס אולדנבורג, לארי בל ורון דיוויס. המפגש שלו עם העבודות של רוברט ראושנברג ושל ג'ספר ג'ונס פתח בפניו מסלול שבמהלכו שינה את הפרקטיקה שלו כאדריכל, כאשר ביתו-שלו בסנטה מוניקה שימש כמניפסט של הפרקטיקה הזו.

עבודתו של פרנק גרי התבססה מאז על חקר אמצעי ההבעה של האדריכלות, תהליך שהיה קשור גם לשיטות החדשות של העיצוב וגם לגישה חדשה לחומרים, כך, לדוגמה, שימוש בחומרים "דלים" כגון קרטונים, פח פלדה ורשת של תיל תעשייתי.

כאשר הפוסטמודרניזם השתלט על האמנות, גרי נמלט ממנו באופן חלקי. הוא הסביר את עצמו בדיאלוג – שכיום הנו מפורסם מאוד – עם הבימאי סידני פולק, שיצר סרט ביוגרפי על האדריכל ב-2005 ("סקיצות של פרנק גרי" – יוקרן כחלק מן התערוכה). "איך אתה הופך את האדריכלות לאנושית"?; "איך אתה מחדש את האנרגיות לאחר התמוטטות הענף"? שאלות כאלה עוברות כחוט השני לאורך עבודתו של גרי, גם דרך האדריכלות וגם דרך החזון האורבני הקשור אליה באופן כה הדוק. הוא אכן מתכנן ערים בה במידה שהוא אדריכל, ומוזיאון גוגנהיים בבילבאו מהווה אחת מן הדוגמאות המרהיבות ביותר של העובדה הזו ליכולתה של האדריכלות להחיות את המרקם הכלכלי של הסביבה.

לאחר שעבודתו של גרי הוצגה במרכז פומפידו בעבר, ב-1992, הרטרוספקטיבה הנוכחית מציעה סקירה גלובלית של עבודתו. היא מתארת את התפתחות השפה הצורנית והאדריכלית לאורך תקופות שונות, שאפשר לחלק אליהן את הקריירה שלו, משנות ה-60 של המאה ה-20 ועד ימינו. זה נעשה באמצעות כ-60 פרויקטים מרכזיים, ביניהם מוזיאון ויטרה לעיצוב בגרמניה (1989), מוזיאון גוגנהיים בבילבאו (1997), אולם הקונצרטים ע"ש וולט דיסני (2003) ומגדל בקמן בניו יורק (2011).

בתערוכה זו מוצג לראשונה יחדיו מספר גדול של פרויקטים – ביחד עם 220 רישומים, 80 מודלים ותיעוד תומך – המאפשרים לקרוא את השפה האדריכלית הייחודית הזו. עיצוב התערוכה, שנעשה בשיתוף פעולה הדוק עם שותפיו של פרנק גרי, מאורגן סביב שני נושאי מפתח: אורבניות ופיתוח שיטות חדשות של עיצוב וייצור דיגיטליים. התערוכה נפתחת בתקופה שבה גרי מאוד פעיל בצרפת. לאחר בניית המרכז האמריקני בפאריס, בשנות ה-90 של המאה ה-20, הוא חזר לאחרונה במלוא המרץ עם שני פרויקטים מרכזיים: מכון לומה בעיר ארל, שבנייתו החלה לפני מספר חודשים, ואילו בסוף אוקטובר תתקיים חנוכת המבנה החדש ביותר שלו, מכון לואי ויטון בפאריס.

התערוכה תוצג במרכז פומפידו בפאריס מ-8.10.14 עד 5.1.15

*  פרטי התמונה המוצגת:

פרנק גרי, המוזיאון לאמנות והוראה ע"ש פרדריק ר. וייסמן, 1990-1993, 2000-2001, מיניאפוליס, מינסוטה, ארה"ב.

צילום: דון פ. וונג