אנרי מאטיס , רשימות של צייר

על הספר , אנרי מאטיס רשימות של צייר, מהסדרה קו אדום אמנות של הוצאת הקיבוץ המאוחד. עריכה ואחרית דבר: דומיניק לוי איזנברג. 2013.

אנרי מאטיס , אחד האמנים הגדולים של המאה ה-20, הותיר אחריו אוסף טקסטים מסוגים שונים. טקסטים שנכתבו על ידו וכן טקסטים שמקורם בראיונות, התכתבויות והתייחסויות מתועדות המהווים הזדמנות להיכרות מעמיקה, לא רק עם הליך היצירה של מאטיס עצמו, אלא עם עולם האמנות, ומשמעותה של יצירה . ההקדמה ואחרית הדבר של דר' דומיניק לוי איזנברג לאסופת הטקסטים שנערכה על ידה בספר זה, מהווים חלק בלתי נפרד מהספר ומההמלצה לעיון בו. הנושאים להם התייחס אנרי מאטיס רבים ומגוונים ועושר ההתייחסות לאמנים אחרים, אירועים ומקומות הופך את הספר למעין תעודה תרבותית של תקופה, בתחומו. להלן מספר מובאות מתוך הספר. בהבאתן אין כל כוונה להביא מובאות מייצגות, חשובות, או מפורסמות אלא רק לנסות ולהגביר את העניין בספר מרתק ומהנה זה. בצד הציטוטים צויין מספר העמוד בו הם מופיעים בספר.

"רישומים אלה הם בעיניי תמצית ההערות שהערתי זה זמן רב בעניין אופיו של הרישום, אופי שאינו תלוי בצורות המועתקות במדוייק על-פי הטבע או בחיבור הפרטים המדוייקים שנאספו בשקידה, אלא ברגש העמוק של האמן לנוכח העצמים שבחר, שאליהם נמשכה תשומת ליבו, ושלמהותם שומה עליו לחדור. ...קיימת אפוא אמת מהותית שיש לחלץ ממראה העצמים שבכוונתנו לתאר. אמת זו היא האמת היחידה שיש לה חשיבות. (135) הדיוק והאמת לא חד הם (134) כשאני רושם את עץ הזית שאני רואה ממיטתי...בשעה שההשראה כבר התרחקה מהאובייקט, עלי להתבונן בחללים הנמצאים בין הענפים. התבוננות שאין לה זיקה מידית, ישירה, לעצם. כך נמנעים מהדימוי השגרתי של העצם שרושמים, מהקלישאה 'עץ זית' ובה בעת מזדהים עם העצם.(ע"מ 130) אינני בורא אישה – אני יוצר תמונה. (126) לא רציתי ליצור אישה, רציתי להעביר את הרושם הכללי שלי מהדרום (על הציור דמות עירומה יושבת, 126)אני מחשיב יצירה כגמורה כאשר היא מייצגת בצורה נאמנה מאוד את הרגש שעלה בי ......כאשר ציור גמור, הריהו כרך הנולד, ודרוש לו לאמן עצמו זמן כדי להבין את מעשה ידיו.(206)"

"מראה המציאות החומרית דל בהרבה מהמציאות השלמה שאנו מכירים לאחר שנים רבות. בפעם הראשונה שראיתי מדבר, לא ראיתי דבר מפני שדימיונות מהילדות שלי תפסו את כל מחשבתי. זה כמו הישו של טיסו. הוא צייר אותו כערבי, מפני שנסע לראות את הערבים בפלסטינה. אבל זה חסר ערך, זה בכלל לא ישו : ישו הוא כל מה שהוא הפך להיות בחלוף המאות : ואף על פי כן, במציאות ישו היה אותו ערבי שראה טיסו...אבל אין לזה כל חשיבות. (91) לחושים שלנו יש שלב בהתפתחות שאין מקורו בסביבה המיידית, אלא בשלב מסויים של הציוויליזציה. אנו נולדים עם הרגישות האופיינית לציוויליזציה בתקופה מסויימת.....לאמנויות יש מסלול התפתחות שאינו מגיע רק מהפרט אלא גם מכוח שלם שנרכש, הלוא הוא הציוויליזציה הקודמת לנו. אי אפשר לעשות כל דבר. אמן מחונן אינו יכול לעשות ככל העולה על רוחו. אם היה משתמש רק בכישוריו לא היה קיים. איננו אדונים לתוצרת שלנו. היא נכפית עלינו. (112)"

"אנו עמוסים ברגשות של האמנים שקדמו לנו. הצילום יכול לשחרר אותנו מדמיונם של אלה שקדמו לנו. הצילום יצר הבחנה חדה מאוד בין הציור כביטוי של הרגשות לבין הציור התיאורי. הציור התיאורי הפך למיותר. (107)"

"הצייר מספק אמיתות ראשוניות, ולעיתים קרובות הצופה מוצא בהן, מבחינה רעיונית, יותר ממה שהיוצר עצמו הכניס בהן. ...כיצד אפוא אפשר לצפות מחובבן שיבין את מה שהאמן עצמו עדיין איננו מבין. (207)"

"בעיני הכול טמון בתכנון. הכרחי שמלכתחילה תהיה אפוא תפיסה ברורה של המכלול.... אם יש בתמונה סדר רב, בהירות רבה, הרי זה משום שמלכתחילה התקיימו אותו סדר ואותה בהירות ברוחו של הצייר, או מפני שהיה הצייר ער לנחיצותם..... האמנות שאני שואף אליה היא אמנות של איזון, של צלילות, של שלווה, ללא נושא מדאיג או מעיק, אמנות שכל העמל במוחו, איש העסקים כמו גם אמן הכתיבה, למשל, ימצא בה בבחינת תרופה לשיכוך כאב, להרגעת המוח.. (מובאות שצוטטו על גב הספר)"

"המאורעות הפוליטיים הם זמניים, הם חולפים. האמנות חיה חיי נצח. אינני מאמין באמנות לצרכי תעמולה. אין האמן חייב לתמוך במלחמת המעמדות או לנסות להעניק לה פרשנות. אני מקפיד להישאר כמה שרק אפשר מחוץ לפוליטיקה. משימתו של האמן חשובה דיה כדי שיתעסק באמנותו בלבד. אני יודע. דלקרואה צייר תמונות ב-1848. לפעמים יש אמנם תועלת במהפכות, אבל למרות הכול צריך להישאר לחלוטין מחוץ לפוליטיקה. אמן יכול שיהיו לו רעיונות ליברליים, אך אין לו הזכות לבטא אותם ולאבד מן הזמן היקר העומד לרשותו. (88)"

אנרי מאטיס רשימות של צייר, מהסדרה קו אדום אמנות של הוצאת הקיבוץ המאוחד. עריכה ואחרית דבר: דומיניק לוי איזנברג. 2013.

אנרי מאטיס 1869-1954 .