ליהי חן, זוכת פרס האמן הצעיר, מפגישה את האמנות שלה עם החלל האישי, הפרטי של שי אריה בדה פיג'וטו. ליהי חן, חברתי הטובה, אישה גדולה מהחיים, בוחרת להרחיב את המושג של גלריה. כאמנית שמתעניינת במפגש האמנות והבית, במיוחד במפגש של האישי עם 
המשפחתי, פולשת ליהי לביתם הפרטי של הגלריסטים שי ואריה, מציבה את עבודותיה ומעצבת את החלל בהתאם לצרכיה. לדבריה היא מעוניינת להיכנס לחלל שמישהו אחר גר בו ולהשפיע בכך על ההתנהלות והאווירה בבית, אפילו על רצף התודעה של האנשים שמוקפים בדימויים שלה וברווח שנוצר בניהם, כך הם למעשה חיים איתה.
בתערוכה מציבה ליהי חן ציור דיגיטאלי צבעוני גדול, אנימציית רישום בוידיאו והרבה ציורים ורישומים דיגיטליים שחורים המודפסים על נייר ורוד, עטופים בשקית משרדית שקופה ומונחים בחלל הסלון של שי ואריה.
לפני כשנה ציירה ליהי חן את "הבט לי ישר בעיניים", ציור דיגיטאלי גדל מימדים של מטדור הנלחם בשור- "ככל שעבדתי עליו יותר הבנתי שזה דימוי של מאבק, הן מאבק זוגי העוסק בסימביוזה בלתי אפשרית, חילופי תפקידים, והן מלחמה פיזית שלי במדיום בעקבות גודל העבודה ורמת הפירוט שלה.זה היה גם מאבק על הטכניקה ומקומה כציור. הציור הזה הפך להיות ציור מלחמה ורגע הניצחון הוא רגע ההדפסה"."הבט לי ישר בעיניים" היא עבודה דיגיטאלית הנעשית מתוך חשיבה על ציור ולכן מודפסת בעותק אחד. לאחר עבודה זו מצאה לעצמה חן את הדרך לעבודה ללא צורך בהתנצלויות על מעמדו של הציור הדיגיטלי. עבודה עם חוקים קטנים ועצמאיים משלה, חוקים של זמן, פורמט ואופנים שונים של בחירת דימוי.
שי ואריה, דיירי הבית ובעלי הגלריה האמינו בעבודה ובחן והציעו בית לעבודות. מתוך עמדה תומכת זו, יצרה חן רישומים של דיבור, מעין ציטוטים, מתוך מאגר דימויים ששימש אותה בעבר, חלקו אף כהכנה למייצבים קודמים שלה. ניתנה לה האפשרות לייצר חיבורים פנימיים, ומכאן שלצופה יש תפקיד דינאמי, לכל צופה מתאפשרת נקודת מבט אחרת, תלויה בקצב, ובמבט על העבודות מעצם ההתהלכות בחלל.
העבודות הורודות נעשו כאלטרנטיבה לציור של המטדור, מתוך מגבלה שחן שמה לעצמה-גודל ההדפסה קבוע, הנייר הוא ורוד, תהליך הציור יכול להמשך מקסימום יומיים, דבר שאיפשר לה המון חופש. מתוך תפישת העבודות כרישומים לכל דבר, גם הם מודפסים בעותק אחד בלבד, אך הפקתם קלילה יותר, הם נעשים באנרגיה אחרת לגמרי וזה מאפשר יצירת שפע של דימויים.
בהצבת התערוכה יש הרבה יחסי תנועה בחלל, כמו למשל ציורי דובדבנים שתלויים בשרשרת, ממוגנטים למוט ברזל. ישנם גם ציורים ורודים בתוך שקיות ניילון משרדיות המונחים על שולחן האוכל הנמסרים בזמני האכילה.
חן מספרת שבכל פעם שיצרה דימוי ידעה מה יהיה הדימוי הבא. כל רישום מובל על ידי אסוציאציות לרישום אחר, כל דימוי מתפתח לסיפור אישי משלו. הבלרינה -"שומרת התכשיטים" שהיא גם בת זוגתו של המטדור, שומרת על סוד שנמצא בתוך הקופסה. השטיח ברישוםThe first family carpet"" מסמל אצל ליהי אובייקט ביתי המכיל בתוכו את סכנת ההיפרמות והתפרקות, מעניין שניתנה לו כעת משמעות חדשה כמתנת חתונה. רישום נוסף הוא "הבית של פיט מונדריאן", רישום בעקבות צילום של KERTESZמ-1926 (chezMondrian) . ליהי מספרת:"הבנתי מהצילום משהו מהותי במודרניזם, את מקומו של האמן. בצילום מתואר הבית של האמן פיט מונדריאן, הבית מאופיין ברהיטות ובניקיון ארכיטקטוני. הדבר שנגע לליבי בעבודה הזו הוא כמובן הפרח הצבוע בלבן שמונדריאן הניח באגרטל. הצילום הזה השפיע עלי באופן שבו תפסתי את היחסים בין האמן לחלל המגורים שלו, בין האמנות לחיים. למדתי כאן על החשיבות של פרט קטן כמייצר משמעויות במרחב. היחס הייחודי שלי לפרטים ולסביבת מחייה קיבל מקום לגיטימי ומשמעותי בזכות הצילום הזה. רגע הגילוי של הצילום היה רגע עמוק שמלווה אותי." התערוכה מציעה לנו אופן ראייה חדש ומרענן על החיבור בין אמנות לחיים.
ליהי חן , הכלשחור
גלריה שי אריה דה פיג'וטו. רח' דה פיג'וטו 20 תל אביב, 03-5291869
שבת 10:00-14:00 ובתיאום מראש.
12.06.12-31.08.12
