לחיות עם המתים - אמנות שבטית מאפריקה

אמנות אפריקאית שבטית  ביפו

בין הגלריות הציוריות של יפו העתיקה נפתחה גלריה נוספת, העוסקת בתרבות אפריקאית שבטית ומציגה למכירה את האוסף האישי של בעליה, עדלידה רימר. ניצלנו את הביקור לשיחה על אמנות זו, על מסורות שנעלמו ועל הגבול הדק שבין החיים והמוות, המציאות והחלום.

בגלריית Abena מוצגים למכירה כ-70 פריטים העוסקים בפולחן אבות קדומים. ניתן לראות קופסאות סגורות שמשוער שהן שומרות בתוכן שרידי אדם, ובעיקרם גולגולות. בני שבט ה Fang ושבטים שכנים שמרו את שרידי אבותיהם מתוך אמונה כי "הכוחות המאגים” שהביאו להצלחה בחייהם עדיין משתמרים בשרידיהם. ליד התיבות הונחו פסלי השרידים המקודשים, שנועדו להגן מפני כוחות נסתרים.

לחלק מדמויות אלו מאפיינים ייחודיים דוגמת עיניים ממתכות נוצצות, שמיוחס להן כי הן מגינות מפני כוחות רעים, וסממנים לקשר עם כוחות בעלי חיים, דוגמת גולגולת של קוף וקרני עיזים. ישנם גם פסלים מגולפים המייצגים את האמונה בגלגול נשמות: ביכולת האבות הקדומים לשוב ולברוא את עצמם מחדש בקרב צאצאיהם, ובקשר החזק בין המתים לבין התינוקות הרכים שרק החלו את צעדיהם הראשונים בעולם. כמו כן, מוצעות למכירה מספר מסיכות המשמשות במהלך טקסים רוחניים.

אמנות שימושית
הקריטריונים לאמנות אפריקאית שבטית מקורית הינם קשים להוכחה, ומקפלים בתוכם את הפונקציונאליות של הפריט: עשייה לצורך רוחני ולא למטרות מסחריות, והטענה כי הפסל "עבד" ופתר את הבעיה שלשמה נוצר. לדברי עדלידה, "אין "חתימה של האומן" או הבלטת אישיותו. מה שקובע לגבי חפצי פולחן היא השאלה: "האם זה עובד", כלומר האם היה זה לרווחת הקהילה, והיא נתרמה מחפץ הפולחן. מגוון השימושים של חפצי פולחן הוא עצום - שמירה מרוחות רעות, עזרה לפריון ולשגשוג כלכלי, הכנסת חניכים בסוד מסדר הבוגרים, שימור זכרו של המלך בפורטרט הנצחה, וכלי כישופי - כל אלה הם רק מקצת מהשימושים התכופים בחפצי פולחן, שבחלקם הוצאו מחוץ לחוק. (למשל, ציד מכשפות, כפשוטו, שנעשה על ידי מסדר מסכות נגיל)".

הטשטוש של עולם המציאות המאפשר את הקשר היומיומי עם המתים, בא לידי ביטוי גם בהקשר לחלומות. השבטים האמינו כי בלילה הנשמות עוזבות את הגוף ומסתובבות אחת עם השנייה. החטאים אותם מבצעים בחלומות נחשבו בעיניהם לאמיתיים לכל דבר, והם יכלו להישפט עליהם ואף למות בעדם.

גם מראם של הפריטים נובע ממטרתם הרוחנית. עדלידה סיפרה כי "לחפצי האומנות מגוון עצום של חומרים, עיצובים, גדלים וצבעים. ועם זאת מה שמאפיין את מרבית חפצי הפולחן היא רמה גבוהה של הפשטה. בניגוד לחתירה לריאליזם שעמדה בשורשי האומנות המערבית, חפצי הפולחן נועדו להדגיש מאפיינים ייחודיים, למשל בפולחן אבות הדגש הוא על הטלת יראה, על הרצון להניס השפעות של כישוף מתחרה, ועל הצורך ללמד חניכים את רזי המסדר אליו הם עתידים להשתייך.

שבט ה-Kota, ופסלי mbulu ngulu הדו -ממדיים, עשויי המתכת למשל, נועדו להראות לנו את דמויותיהם של המתים, או מסיכות ה-ngi הלבנות הגדולות,שבהעדר הרפיה במסכה ובתלבושת יוצרות רושם מוטעה של שלווה והרמוניה,אך העיוות המכון של הפנים הענקיות בא לגלם ישות חצי-אנושית מפחידה, שתפקידה היה להמם את המכשף, לצוד את הסוטה חברתית ולהעניש את העבריין". הפריטים מייצגים את מקומו של המוות בתוך החיים, וניתן לראות בשבטים מאפיינים של חברות בהן החיים והמוות שזורים זה בתוך זה, דוגמת ההתייחסות המכובדת למבוגרים, והיותם חלק מרכזי וחשוב במוקדי הכוח החברתיים.

מסורות של פולחן
האמנות האפריקאית השבטית בדרך כלל מקבלת מקום איזוטרי ולא מוערך בעולם המערבי, ופחות נחשפים אליה. עם זאת, היצירה נובעת ממסורת קולקטיבית, כך שאם ראיתם תצוגה מסוג זה, סביר שתמצאו פריטים דומים גם במקומות אחרים. כך לדוגמה, תערוכת "אבות נצחיים" (Eternal Ancestors) שהוצגה בשנת 2007 במטרופוליטן. עדלידה סיפרה כי "החברה האפריקאית היא בעלת אופי קולקטיביסטי, ולא אינדיבידואליסטי. בשבטים שונים ובסדנאות אומנים שונות קיימת נטייה של מסורת ושל התמחות בדפוס ייחודי של חפצי אומנות ופולחן.

על רקע זה כמעט ולא ניתן לגלות שינויים לאורך השנים באומנות שבטית מסורתית. אמנם ישנן השפעות הדדיות של שבטים שכנים, אפשר למשל לראות איך התפתחו פסלי ה-byeri - שומרי שרידי אבות של אנשי Fang - מראש על מוט, לטורסו לדמויות מלאות. אלא שהתהליך היה איטי מאד, ובדרך כלל אפשר לדבר באומנות שבטית מסורתית באפריקה על יציבות בסגנון, בתכנים ובחומרים". החומר השכיח באפריקה הוא עץ, ובאופן טבעי הוא גם השכיח ביותר בפסלים ומסיכות. אבל היוקרה היא במתכות - ברזל, נחושת פליז וזהב, הם חומרים רבי יוקרה, מעידים על עושר, והתחרות בין סדנאות אומן גבלה בעבר בשימוש במכשפים, רעלים וענייני חיים ומוות.

החשיבות המסורתית של הפסלים, הביאה להקרבה עצמית בקרב האומנים. לדברי עדלידה: "כדי להגיע לרמה גבוהה של שליטה ביכולת ההבעה ושימוש במתכות יקרות, אומנים מקדישים את חייהם, מתנזרים מחיי מין, מוותרים על הקמת משפחה ומרגישים אחראים למוניטין של בית האב. מאידך יש מקרים של אנשים דלי אמצעים, שפונים במישרין לרופא האליל ומוותרים על פסל של ממש. יש כאלה שמגלפים בעצמם, יש מקרים שבהם ה"רופא אליל" גם מגלף וגם מוסיף את תרופות הקסם, ויש מקרים שבהם חלק מהמטלות של חניכים היא לגלף את חפצי הפולחן.

באפריקה רק גברים יכולים להיות אומנים בפיסול דמויות ומסיכה, נשים עובדות בקדרות ואריגה. מקצוע האומן עובר, בדרך כלל מאב לבן, אבל יש יוצאים מהכלל: אצל שבט senufo אפשר להחליף בן לא מוכשר, בדודן מחונן, לעתים גם שבויי מלחמה, משרתים ועבדים שהכירו בכישרונם מודרכים על ידי האומן, ויש מקרים שהשוליה הוא אדם שמונע על ידי חלום או טראנס. לעתים משפחה, בית אב או אפילו כפר שלם נמצאים תחת חסותו של מאסטר רב יוקרה ומצליח. רמת היוקרה והמעמד משתנים בשבטים שונים, ולפי המוניטין שעבודותיו צברו. יש מקרים שבהם האומן מגויס לחצר המלך, ואפילו מספרים על מלכים שהתקנאו באומן, הרגו אותו וניכסו את היצירה לעצמם. יכולת ההתמחות של יצירת חפצי הפולחן של האבות הקדומים נעלמה ברובה בתחילת המאה העשרים בשל השפעת הנצרות, האיסלם וחוקי הקולוניאליזם או שהוחלפה בסוג חדש של פולחן שהועתק משבטים שכנים".

 לפרטים נוספים אודות התערוכה והגלריה לחץ כאן