שני צדדים באמנות: פיסול אורבני לעומת פיסול אמנותי

עם הפסל מאיר טרוטמן (סטודיו 16), שוחחנו בעת שחנך סדרת פסלים אורבניים חדשה , שוחחנו על פיסול ועל אמנות אך בעיקר על המאפיינים של פיסול אורבני מול מאפייני פיסול אמנותי קלאסי.

על פסל אבן, אומרים כי הוא מוציא את היצירה מתוך גוש האבן ע"י פסילת, הוצאת החלקים הפסולים על מנת לחשוף ולהוציא את היצירה החבויה בתוכו .

כך אני מרגיש , אומר מאיר, ביצירת פסל אורבני .אני מוציא משהו מתוך גוש גולמי, ומבטל ,פוסל לרגע, את המולת החיים, מנתק קמעה מהרעש וההמולה שמסביב  ומאיר סצנה .

שאלתי את מאיר על ההבדלים בין פיסול אורבני לפיסול סביבתי .

ולהלן תשובתו:

אמנות היא תקשורת בעלת שני טרמינלים. האחד הינו של היוצר המוציא את התקשורת, והשני, הינו של צרכן האמנות, המקבל אותה ומעבד את המשמעויות הטמונות ביצירה.

רבים ומגוונים תחומי האמנות דרכם אנו יוצרים, חווים ונהנים. באמנות, האמן יוצר בעזרת כשרונו הייחודי יצירה אשר עם הגיעה אל הקהל הרב זוכה לפרשנויות שונות, תגובות ועמדות מהקהל הרחב.

אמנות הינה תקשורת, פסל, במקרה הנוכחי, מעוניין להוציא את תחושותיו, רעיונותיו ולהצליח להגיע אל הקהל אליו הוא מכוון.

אמנות אורבנית הינה אמנות אשר ממוקמת במרחב הציבורי ועל כן, לרוב, עליה לפנות  אל המכנה המשותף, אל הנוף האורבני ואל הנוף האנושי. היא צריכה להיות מכוונת אל הקהל תוך התחשבות באופי ובמנטליות של האזור ותושביו, בניגוד לאמנות המוצגת במוזיאונים, שבה האמן יוצר לרוב מתוך עולמו הפנימי ללא התייחסות ליכולת של הקהל להכיל את יצירתו.

בנוסף, האמנות במוזיאון מצומצמת ביחס לחשיפה שלה ומבחינת הצופה, לקהל – אין הפרעות ויזואליות או קוליות. הכל מסודר באופן בו הצופה חווה חוויה מקסימלית. ניתן לשבת מול התמונה או הפסל, להתבונן בו ולנסות להבין את משמעות המיצג ואיזו תחושה הוא מעלה בנו. השלט המוצג בסמוך מוסיף להבנתו של הצופה את פריט האמנות וכך ישנם תנאים אופטימיים לתקשורת.

אדם אשר הולך למוזיאון במטרה לראות אמנות מפנה את זמנו ומכין עצמו לקראת החוויה, הוא משוטט במרחב מוגדר שנבנה במטרה  להביא את המייצגים שבו למידה נכונה של מרחב, תאורה ואפשרויות של התבוננות.

המייצגים במוזיאון הינם לראייה בלבד וחל איסור לגעת בעוד שבעיר הפסל הופך להיות חלק בלתי נפרד מהמרחב האורבני. אין איסור לגעת, לשבת ואפילו לטפס עליו.

ברחוב, פיסול סביבתי עשוי להיבלע ברעש הצורני והצבעוני של העיר ובמידה והוא אינו ממוקם במיקום מוצלח התוצאה היא שישנו עומס נוסף לא נעים, לעיתים מטריד והתנאים לתקשורת כמעט ואינם קיימים.

תשומת הלב שמעניק הצופה אל הפסל היא במקביל  לכך שתשומת ליבו מופנית לכיוונים שונים ולאו דווקא לאמנות, לכן, נדרש שהפסל יהיה בעל נוכחות ואמירה שיכבוש את תשומת הלב של הצופה ויגרום לו לתקשר כאן ועכשיו ללא הכנות מקדימות.

פיסול אורבני חייב להיות מחומרים עמידים מבחינת האקלים בעוד שפסל המוצג במקום פנימי ושמור יכול להיות עשוי מחומרים שונים לגמרי שאינם בהכרח מתכתבים עם האקלים הסביבתי.

היצירה יכולה לייצג דבר מוגדר או לחילופין להיות מופשטת, שתי צורות אמנות אלו מכוונות בסופו של דבר להגיע אל לב הצופה, להעביר אותו חוויה כלשהי  אשר כוללת בחובה מסרים, אג'נדות ולעיתים קרובות אסטתיקה.

בעיניי, הפיסול הסביבתי הינו אפשרות לחוויה אסתטית מידית שמתקשרת עם ציבור שלם. חשוב לי שהקהל יקבל חוויה טובה כשהוא בא במגע עם הפסלים שלי, חשוב לי שאנשים שיראו את העבודות שלי ירגישו שמחה, יעלו חיוך, יוכלו לגעת ולחוש את החומר ואת הצורה, בידיעה שהפסל נמצא שם לרשותם.

מאיר טרוסמן, הינו פסל אורבני אשר יוצר עבור סטודיו 16 אלמנטים פיסוליים למרחב הציבורי.

הסטודיו מייצר פסלים one piece אשר מיועדים הן לשימוש והן ליופי ועשויים מבטון או מפיברגלס, צבועים בצבעים פוליאוריטניים העמידים לפגעי מזג האוויר וניחנים רמת גימור גבוהה אשר מפיקה מוצר איכותי ועמיד.

פסלים רבים של טרוסמן מוצבים בערים רבות ברחבי הארץ, ביניהן: חולון – 2 גני סיפור, אשדוד – פיסול סביבתי בכיכר בתחילת הטיילת, גבעת שמואל – פיסול סביבתי בפארק רמון ואלמנטים בשד. העצמאות, הרצליה – פיסול בכיכר המייסדים, הוד השרון – אלמנטים מבטון במעגלי תנועה וצמתים מרכזיים, פיסול בגן אנה פרנק ועוד.