יונתן בלום בתערוכה "סטודיו נודד".המוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן.

יונתן ,צלם עתונות מקצועי ומורה לצילום, למד משפטים באנגליה ורק עם עלייתו ארצה בגיל 24 , חזר למה שהיה תחביב בילדותו, הצילום. את מלאכת הצילום הוא רואה בצורה כל כך אישית עד שתמיד נראה היה לו מוזר להציג את עבודותיו בפני אחרים .  שיחתי עם יונתן הבהירה לי שהרקע הלבן אותו בחר יונתן, כמו ריצ'רד אבדון, להציב מאחורי מצולמיו לא רק מנתק את המצולם מהרקע אלא גם מעמת אותו עם הצלם. 

יונתן המלמד קורס של צילום פורטרט מודע לקושי של צלמים רבים ליצור קשר אינטימי ספונטני עם זרים . היכולת ליצור קשר אינטימי בקלות מנוגדת לאופי של רוב הצלמים, צילומי נוף וצילום מרחוק טבעיים הרבה  יותר לאופי הצלם . המצלמה משמשת פעמים רבות הגנה, מעין אמצעי מוגן להתקרבות. אבל ממרחק בטוח . לבחון ולתאר את הדברים מבלי ליצור ממש קשר אינטימי .   

יונתן בחר בפרוייקט זה ליצור קשר, להתמודד, להיכנס . המצלמה בהחלט היתה אמצעי ליצירת הקשר אבל הקשר האינטימי נוצר שוב ושוב, ובצורה שהניבה תוצאה של פרוייקט צילומי דיוקן, אישי רחב יריעה . צילומי דיוקן מכל רחבי הארץ וממפגשים רבים במהלך שנים רבות. 

כשאנחנו משוחחים על אופי הצלם מציין יונתן כי תוצאת עבודת הצילום המקצועי מאפיינת מאוד את אופי הצלם . דימוי נטול מילים ותימצות . הניסיון התמידי של הצלם לתמצת הניב את הביטוי "תמונה השווה אלף מילים" , ביטוי המשקף את המתח בעבודת הצלם בנסיון להגיע לתוצאה זו של הכלה נרחבת בביטוי קצר וממוקד. כמי שלמד משפטים ולא התחבר למקצוע יונתן בלום חש היטב את ההבדל בין ביטוי בצילום להבעה במילים . גם כשהוא כותב הוא מאוד תמציתי . כך גם כשעסק במשפטים עניין אותו גרעין האמת ולא תפאורת המילים. להבדיל מתחום המשפטים, גרעין האמת של האמן לא מחייב להציג צד אחד של האמת בלבד, כשברור שיש אמת הראויה להתייחסות גם בצדדים אחרים.  "בצילום אתה לא חייב להכריע, ואפשר להתבטא עם הרבה יותר  integrity ". יונתן מודע למגבלות הצילום וכך כשהוא מדבר על הרושם של המתבונן מהדיוקן הוא מציין כי הרושם מגיע מהמתבונן ורושם שהיה מגיע למשל משיחה עם המצולם היה יכול להיות שונה לחלוטין . אם כי הצילום מביא אמת אמיתית וחשובה מרגע הצילום. כך למשל אחד הדיוקנאות היה של אדם שנראה כמו מרק טוויין , דמות רחוקה לחלוטין מההוויה הישראלית . שיחה איתו העלתה דמות שונה לחלוטין של ישראלי שורשי – עולה חדש מרוסיה! העובד על ספר הקשור ליהדות כבר 20 שנה .  

עבור יונתן בלום פרוייקט צילומי הדיוקנאות הוא מעבר לפרוייקט תיעודי או אמנותי זהו מסע אישי מתמשך.מסע של חיבור רגישויות אישיות עם אלה של החברה הישראלית.  הפרוייקט החל מצילומי דיוקן בנחלת בנימין משם החל לנדוד בהדרגה למקומות שונים בירושלים ומשם הלאה למגוון מקומות בישראל.  

לשאלתי על מידת הנכונות של הישראלי הממוצע להצטלם מסביר יונתן כי הדבר משתנה מאזור לאזור . בתל אביב קשה יותר ליצור קשר, כולם ממהרים או נמצאים תמיד תוך כדי שיחה טלפונית, מאידך הדבר נראה להם טבעי ורבים נגעו או נחשפו בצורה זו או אחרת לאמנות, קולנוע או צילום דבר שהקטין חשדנות שנמצאה במקומות אחרים כמו רמלה למשל.  על אף שהפרוייקט החל לפני כ-15 שנה וכולל כבר יותר מאלף צילומי דיוקן (מהם מוצגים כ-50 בתערוכה במוזיאון ר"ג - עד אמצע ספטמבר 2011), יונתן רואה בתערוכה זו רק תערוכת ביניים של מסע שעם הזמן מתחיל לספוג אופנות ודברים שמתחלפים, ועם התמשכות הפרוייקט הערך התיעודי שלו הולך וגדל. 

יונתן בלום , "סטודיו נודד" המוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן - עד אמצע ספטמבר 2011 .רחוב אבא הלל סילבר 146 רמת גן, 03-7521876 .

 

		טובה יוסף נתניה 05.12.08	שבחיה בת ציון דימונה 20.10.96	שיר מזרחי תל אביב 12.01.07