סודות הניהול והמנהיגות המסתתרים בין הפרות והשיבולים שבחלום פרעה .

חלום פרעה ומשפט שלמה המופיעים במרכזה של פרשת מקץ ובהפטרתה, תמיד היו בעיני מהפרשיות הקסומות בתנ"ך .

עיון מדוקדק באירועים ובלשון הכתובים ממחיש שחלום פרעה ומשפט שלמה דנים באותם נושאים: במנהיגות ראויה, וביחס אל האחר. בחלום פרעה מודגשות חולשות במנהיגותו של פרעה שאותרו ותוקנו על ידי פתרונו החכם של יוסף . ומנגד, במשפט שלמה, נראית דרך פעולה שונה בתכלית כדי לבסס את מנהיגותו ויחסו לעם ולסובבים אותו. מאחר שהפרשיות משופעות בסיפורים מרתקים הרי שאם נסטה מהמסר המקראי של המשילות ומטרותיה ונתרכז בסיפורי החלומות, יעלו מיד מהסיפורים תמיהות רבות שאכן מוזכרות בחלקן על ידי המפרשים.

ראיה עקבית של המסר בדבר דרכם השונה של פרעה ושל שלמה למנהיגות תפתור את אי הבהירות העולה מקריאת הפרשיות.

בספרו הידוע "חוק פרקינסון" מציין פרופ' פרקינסון, כי בראש מדינה כמו בראש קבינט, יעמוד בדרך כלל אדם שאינו מבין באף אחד מנושאי התמחותם של שריו אך בכל זאת מיטיב לנהל אותם, או לחילופין מבין בכל הנושאים ומסתמך על חכמתו .

שתי הדרכים לגיטימיות ומאפשרות שליטה ראויה. הן דרכו של פרעה שבחר בעוזר חכם לניהול ענייני הממלכה בעוד הוא מתרכז רק בשרידות ובשמירת שלטונו, והן דרכו של שלמה שבחר בחכמה כדרך למשילות.

התרכזות בפרטי סיפור החלומות המוזכרים בפרשת מקץ, מעלה מספר רב של תהיות.

הנה מקצתן :

תחילה יש לתמוה על השינויים התכופים בהתנהגותו של פרעה. בפרשת ויגש הוא שליט בלתי צפוי וחסר הגיון המשליך שרים לבור הכלא ומחליט כלאחר יד אם להסיר את ראשם או למנותם מחדש. בפרשת מקץ הוא פסיכואנליטיקן, איש רוח מחושב, חוקר חלומות מתייעץ ומתכנן, ובפרשיות הבאות הוא דיפלומט שקול העוסק בקבלה נינוחה של משלחות .

גם התייחסותו של פרעה לפתרונו של יוסף תמוהה. מניין לפרעה שהפתרון נכון? הרי יש להמתין ולבחון אם אחרי שבע השנים הראשונות אכן יגיעו שנות רעב. יתר על כן, האסיר יוסף גם אוזר עוז להשיא עצות שאיש לא ביקש ממנו, שהרי הוא נשאל על פתרון החלום בלבד ולא על דרכי הפעולה המומלצות.

מדוע על כישלונם של החרטומים לפתור את החלומות כתוב "ואין פותר אותם לפרעה" ולא "ואין פותר אותם", הרי לכאורה לא מדובר כאן בבעיה של פרעה אלא בבעיה ממלכתית של רעב קשה צפוי. תמוה גם הקשר בין חלום פרעה על הפרות והשיבולים ובין משפט שלמה בעניין שתי הנשים הזונות והתינוק המת.

את הרקע לחלום פרעה יש לראות כך . פרעה הוא מלך המוטרד מיכולתו לשרוד, יתכן אף שהוא יורש צעיר, הנוהג בהתאם ליכולותיו הניהוליות הדלות ופחדיו. חלומותיו מטרידים אותו ושנתו נודדת, אך לא חלומותיו הם הבעיה אלא פחדיו מכובד האחריות כמו גם מהסכנות האישיות העומדות בפניו. ככל הנראה ידוע לו שבין קברי מלכי מצריים קבורים יורשי עצר לרוב, שלא השלימו שנות מלוכה רבות והוא בהחלט חושש להמשך יכולתו למשול ולשרוד . תות אנך אמון, למשל, מת בגיל 19 לערך לאחר מספר שנות מלוכה מעטות . הסכנה המרכזית למלך היא בסביבתו הקרובה ואף בין המגישים לו משקים, מאפים ומזון . חרטומיו אולי פותרים חלומות אך לא מצליחים להביא פתרון לבעיה האישית המרכזית של פרעה - הרצון להבטיח את שרידותו. בעייתו של פרעה היא פחדיו האישיים ושרידותו ולא רעב אפשרי שיתכן ויסבול ממנו עמו. יוסף בחכמתו מבין את בעייתו של פרעה והבנה זו מאפשרת לו להציג פתרון מלא ונאות . פרעה צריך עוזר חכם שישאירו על כיסאו אך יסיר ממנו את עול המלכות ובעיקר את האחריות הנלווית אליה. למעשה, פרטי בעיות המזון הצפויות אינן מעניינות את פרעה. הן מהוות רק הזדמנות למנות סגן חכם שיאפשר לו להתרכז בפוליטיקה ובשרידות. זה הפתרון שפרעה חיכה לו וליישומו . לפרעה אין עניין בשאלה מתי צפוי הרעב או אם הוא צפוי בכלל.

יוסף משתמש בחכמתו וזוכה במינוי הסגן, אך כסגן חכם הוא למעשה השליט על מצריים . אין לו כל כוונה או צורך לנסות לתפוש את מקומו של פרעה . ונאמנותו המזוהה על ידי פרעה רק מחזקת את מעמדו בעיני פרעה. מכל מקום מלך כפרעה חייב תמיד להיות זהיר והידיעה על בואם של אחי יוסף למצריים עשויה להדאיג.

יוסף שהיה מוכר לפרעה כפליט בודד הופך פתאום לראש 'חמולה', ובחמולות עלולה להיות סכנה. זו הסיבה לכך שיוסף ממהר לספר לפרעה שמשפחתו הנה משפחה של רועי צאן. יוסף גם מנחה את משפחתו לספר לפרעה שרועי צאן הם מדורי דורות. "ואמרתם (לפרעה), אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו גם אבותינו". תיאור זה נכון אך בהחלט לא מלא ומדויק . יצחק למשל עסק בחקלאות – כפי שמתואר - "ויזרע יצחק בארץ ההיא מאה שערים ויברכהו ה' ", ובכורו עשיו היה איש צייד. גם אברהם שכן באזורים טריטוריאליים מסוימים לאחר חלוקת הארץ עם לוט, ואף ידע את מלאכת המלחמה, ידע שהביא לניצחונו במלחמת ארבעת המלכים את החמישה. אלה בדיוק המיומנויות והיכולות שחשוב להשמיט ולא לספרם.

הדגשה בלעדית של העיסוק כרועי צאן היתה נדרשת כאן. רועי צאן נודדים מעולם לא היוו סכנה לשלטון. הסכנות טמונות בין נפחי הערים ובין בעלי האחוזות ויושבי הכרך. רועי צאן כמו צוענים ונודדים אחרים אולי יהוו מטרד פה ושם, אך לא סכנה לשלטון. יוסף בחכמתו מניח את דעתו של פרעה ואף מביא לכך שיוקצה למשפחתו אזור המתאים לרועי צאן . בכך יוסף מנצל את הגעתו לשלטון, ומביא לאיחוד המשפחה והצלתה מרעב.

שלמה המלך הוא החכם מכל אדם. החכמה שזכה בה כמתת אל היא זו המאפשרת לו לשלוט שלטון יציב ואיתן . עוזריו ושריו הם אנשי התפעול אך החכמה היא בידיו . לפיכך על שלטונו נאמר "ותיכון מלכותו מאוד". יחסו של שלמה לעם שונה לחלוטין. הוא רואה את האחר בגובה העיניים. כך גם מסופר באגדה על שלמה המלך ואשמדאי על בחירתו של שלמה להתחלף עם אשמדאי, כשאשמדאי מתיישב על כסא שלמה בעוד שלמה בוחר לקחת את מקלו של אשמדאי ולדור בין יושבי הביבים והאשפתות ולהכירם כאחד מהם. התייחסות לאחר בגובה העיניים היא חלק מחכמתו. לכן ברור שכשבאות לפניו למשפט שתי הנשים הזונות הוא מבין את האמת מתוך דבריהן. הוא היה שם במקומות שמהם הן באו והוא מבין את הסיטואציה לעומקה.

מסרים מרכזיים ביהדות הם היחס אל האחר והאחריות כלפיו. בשתי נקודות אלה פרעה ושלמה שונים לחלוטין. פרעה המתרכז בשרידותו וברווחה אישית , מול שלמה המדגיש את הצורך בהבנת האחר בחכמה מתוך כובד האחריות לעמו. הבחירה במשפט שלמה כסיפור הפטרה לפרשת מקץ ולסיפורו של פרעה מחדדת מסרים האלה ומדגישה אותם.