"שקופים אטומים"

התערוכה "שקופים אטומים" מוצגת במסגרת הביאנלה של ירושלים לאמנות יהודית עכשווית התערוכה מוצגת במוזיאון סקירבל במתחם ההיברו יוניון קולג' ברחוב המלך דוד בירושלים. את התערוכה אצרה אביטל נאור וכסלר ומשתתפים בה 18 אמנים מהארץ ומהעולם. התערוכה היא מעין מדרש חזותי למושג החידתי המופיע בפסוק "וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים" (מלכים א' ו, ד) ובמקביל היא עוסקת גם בתנועה שבין שקוף לאטום שמתקיימת באמנות מאז ומעולם.

הטקסט התנ"כי העוסק בבניית מקדש שלמה נפתח בתיאור החלונות הייחודיים הנושאים את ההפכים 'שקוף' ו'אטום'. פרשני המקרא השונים מעלים מגוון פירושים לאופיו של אובייקט שקוף-אטום זה. חלקם מתייחסים להיבט האדריכלי והחומרי - חלונות בעלי משקוף מיוחד או חלונות זכוכית שהיו נדירים באותם ימים, שהם שקופים לאור אך אטומים למעבר רוח ואוויר. אחרים התייחסו לחוויות הצפייה המתעתעת שיתכן כי סיפקו חלונות מראה, שמצד אחד נדמית כאטומה ומאפשרת לנו צפייה בבבואה שלנו, ומצד שני משמשת כחלון דרכו אפשר להשקיף ולצפות. מפרשים אחדים התייחסו להיבט המטפיזי שייתכן והשפיע על עיצוב החלונות, שלא נועדו כדי לאפשר כניסה של אור אלא להוציא את האור הנובע מקדושת המקום החוצה.

גם עבודת האמנות נעה לעתים על הציר שבין שקוף לאטום, מהתפיסה הרנסנסית של הציור כ'חלון למציאות' שמעבר לו, כמצע שקוף, ועד לזרמים מודרניים דוגמת הקוביזם או הסופרמטיזם, שבהם הפך מצע הציור, על חומריותו, לנושא עצמו ובכך הופך למעשה לאטום ולאוטונומי.

אותה כפילות המיוחסת לחלונות המקדש נבחנת, בהקשר פנים אמנותי, במאמר של תיאורטיקנית האמנות רוזלינד קראוס (Rosalind Krauss, 'Grids' in October vol.9, 1979). קראוס התייחסה אל השימוש המגוון והחוזר בגריד באמנות המודרנית, וראתה בו ובחלון המסמל אותו בציור הסימבולימצע שקוף-אטום לציור המודרני. לטענתה, נראה כי הגריד נתפס כשקוף, כמאפשר התאמה מלאה בינו לבין המציאות שמחוצה לו - ובכך הוא מייצג ומשקף את החומר, את המדע ואת הסדר - אך במקביל הוא גם יוצר סורָג אטום ליחידה סגורה ועצמאית, ומשמש פתח מילוט מהמציאות החומרית. בכך הוא מפנה את המבט לתוכו כדי ליצור אשליה ובדיה, ולעתים אף מוביל את הציור ואת המתבונן למחוזות מסתוריים ומיסטיים הקושרים את האמנות עם אמונה דתית. השיח המקביל בין תפיסת האמנות כחלון שקוף אטום לפרשנות חזותית שמקורה בטקסט מקראי מהווה חידוש שמתאפשר בירושלים של שנת 2015 ובביאנלה לאמנות יהודית עכשווית. לא מדובר ביצירות יודאיקה או ביצירות שהתמה שלהן יהודית במובהק אלא בחוויה כוללת של אמנות עכשווית וחיבור עמוק לטקסט יהודי, מתוך חירות שמקיימת אמנות וחיים. ההצבה של עבודות האמנות בתוך חלל שמציג ממצאים ארכיאולוגיים מתקופת המקרא מעשירה את החקירה החומרית של האמנים המציגים בתערוכה עבודות שכוללות קרמיקה, זכוכית, עץ, טקטסיל נוצות ושיער, לצד עבודות ווידאו, צילום וציור דיגיטלי שמהוות חלק מהתרבות החומרית של המאה העשרים ואחת.

עבודות הזכוכית של היולי ליברמן מציגות חיפוש רוחני וחומרי ומבקשות לחשוף את הממד המיסטי הממתין לגילויו בחומר. עבודות הקרמיקה המרשימות של אלירן ג'אן הכוללות כדים גדולים בהם נחשף בדופן הכד פנים אורגני, לצד עבודות הכוללות הקרנת וידאן על יציקת זכוכית, מבקשות לבחון את האפשרות של החומר להכיל את מה שמעבר לו ואת הקשר בין הפיסול לגוף האנושי. לוקאס ילובסקי צייר מקורדובה שבארגנטינה מציג שני ציורים שמתבססים של סיפורים היסטוריים ובהם הוא עוסק באיכויות של שקיפות ציורית שמרמזת מציאות מרובדת על סף פענוח; בעבודת הוידאו שלה, מותחת יפעת שטיינמץ הרסט את גבולות הקרום השקוף שנועד לשמור על שלמות חלמון הביצה, שמסמל את גלגל העין הרואה, את העובר ברחם אמו או מסע נפשי מתמשך. בעבודת הווידאו של פסי קומר נבנים ונהרסים מבנים חרבים, ובתנועה מתמדת מנסה החושך לגבור על רישום האור, ואף כי הוא מעמיק וממלא את המרחב אין בכוחו להעלים את זכר האור.

דבי קמפל מציירת מבני אבן ירושלמים עתירי חלונות ופתחים, המתבונן משתוקק שאחד מהם ייפתח בפניו או ישקף את בבואתו אך הם נותרים חתומים ואטומים; בעבודת טקסטיל חנה קרומר תוחמת מרחב מעבר רך לאור באמצעות שכבות שקופות ומשחקי צבע, ומנסה לגעת בחוויית האור והקדושה של בית המקדש.

יכולתו של הצילום להפוך אור שקוף לדימוי אטום נבחנת בצילומיה של קרולינה בונפיל העוסקים ביכולת קליטת המציאות בעדשת מצלמת הנקב, עד שהיא מתפענחת מחדש בעיני המתבונן; מאיה ז"ק יוצאת מנקודת מוצא של מחקר מדעי, שבבסיסו גריד, במטרה לבחון מציאות חומרית וזיכרון חזותי ולחשוף אותם בשלמות, אך התוצאה היא דימוי אשלייתי ומיסטי שמעורר געגוע אל מה שמעבר לחומר; אסתר שניידר יוצרת, באמצעות דיאלוג עם הסופרמטיזם, מעין תרשים-על אשלייתי של גריד/מרחב מקודש אך פיזי, העשוי חומרים המזמינים מגע טקסטיל, שיער ונוצות; מיצב הקיר של אליסה פריצקר, הכולל גם הוא חומרים טבעיים כמו עץ ועור, מבקש לפתוח את חלל התערוכה האטום אל הטבע המדומה שמחוץ לו; ניר ארצי מביט בסביבתו ומנסה לחלץ ממנה סודות תוך שהוא מוצא בה הד לזיכרון החזותי האישי והלאומי.

אלדנה רונית קץ מצלמת שני מבטים; האחד פונה פנימה אל מרחב חלימה השוכן בתוך ים שאור בוקע דרכו, והשני מאמץ את המבט המחפיץ, החיצוני, שמוחק את הזהות הנשית האישית. בהקשר דומה, כתגובה לשקיפות וההעלמה של הזהות הנשית במרחב הדתי האורתודוכסי, מבקשת נחמה גולן ליצור מרחב חלופי של נוכחות נשית ומציגה ספרי תורה שקופים ומאירים ושבריהם המייצגים את הנוכחות הנעדרת של נשים בטקסט המקראי.

זהות נוספת שנבחנת בעצם קיומה של הביאנלה של ירושלים, היא זהות האמנים העוסקים בתכנים יהודיים מובהקים שלעתים יצירתם נעשית שקופה בשדה האמנות ברגע היציאה מהסטודיו. בעבודת הווידאו של שמעון פינטו, מטביל האמן ציור דיוקן של מעין "קדוש" במקווה טהרה ובכך יוצר אפקט כפול - פגימה באפשרות הטהרה ובשלמותו הפיזית של הציור, ובמקביל גם ניסיון רדיקלי, מדיטטיבי ואינסופי, להתמיר את הציור ליצירה רוחנית טהורה וחדשה, ולהוליד אמנות דתית בלתי מסוכסכת שנטועה בהיסטוריה של האמנות תוך שהיא משנה אותה מבפנים.

התייחסות אל העולם הדיגיטלי על מסכיו השקופים נבחן כנושא וכמדיום אמנותי. הציור של נח סאואר מתייחס אל החלון הווירטואלי הנפתח בהקשה, ואל הרשתות החברתיות שלעתים משקפות מציאות אך לעתים קרובות מסתירות אותה; הדימויים הדיגיטליים הצבעוניים של מוישה קמפין מגלים מעין ויטראז'ים עכשוויים, המועצמים על ידי האור הבוקע ממסך המחשב ומבררים את היחס שבין הציור המסורתי לציור הדיגיטלי; גם מרטינה גרונאואר משתמשת ביכולת השעתוק הדיגיטלי, ויוצרת מדמות בודדת 'מנדלה' מלאה, סמל חזותי של מרחב מקודש ומרוכז, נפשי, רוחני או מיתי שמהווה מעין פתח לשמים.

הממצאים אריכאולוגיים המוצגים במוזיאון דרך קבע נחפרו מתוך שכבות אדמה אטומה ומהווים חלון הצצה אל עבר מציאות שהתקיימה במרחב הגיאוגרפי המקומי אך בזמן אחר ורחוק. הצבתן של יצירות אמנות בנות זמננו לצדם מעניקה לאמנות מבט על זמני שקושר אותה למסורות קדומות של יצירת תרבות חומרית, ובמקביל מעניק לממצאים ממד נבואי, עד כי הארכיאולוגיה של ההווה ושל העבר נשזרות זו בזו לכדי יחידה אחת שקופה-אטומה ומלאת חיים.

התערוכה פתוחה בשבוע הקרוב א' 10.00-13.00, ג-ה ,10.00-17.00 וביום ו' 9.00-13.00

לאחר ה9/10 ועד 5/11 בתיאום מראש בטלפונים:

0528962553 או 0532391332

התערוכה מלווה באירועים שמפורסמים באתר הביאנלה של ירושלים ובדף הפייסבוק.