כיום עובד יעקב דורצ'ין בסטודיו במושב נהלל , התערוכה הנוכחית "קפלים בברזל ומחוות של קווים " תוצג במוזיאון תל אביב החל מה- 30.4.09 . על תערוכתו של יעקוב דורצ'ין , מאת פרופ' מרדכי (מוטי) עומר , אוצר התערוכה.

לפני 14 שנים הציג המוזיאון פרק מרתק מתוך יצירתו של יעקב דורצ'ין – את סדרת העבודות "באר אטומה".

בנסיוני להגדיר את השפעתם של פסלים אלה על עינו של הצופה הערתי בהקדמה לקטלוג כי הפסלים בנויים מניגודים שכמו אינם ניתנים לגישור: מצד אחד, נזילה של חומר תעשייתי שטרם עובד, ומצד שני – מבנים עשויים ומדודים בשלמות מפליאה.

הברזל הנוזלי החם, שנקרש לצורות המאזכרות נטיפים וזקיפים, הולחם והוכלא אל תוך מבנים גיאומטריים מאופקים, שדוגמתם ניתן למצוא במודלים ניאו-קלסיים של אדריכלות אוטופית משלהי המאה ה-18 (למשל, אטיין לואי בולה). הזמן אף הוא מופיע בשני מדדים שאינם ניתנים לגישור: רגע אקטואלי-קונקרטי, ומנגד רגע של נצח, שבו שקע החומר בתוך עצמו והפך להיות חלק משלם אינסופי ועל-זמני.

התגובה הפרצפטואלית לפסלים אלה אף היא מתפצלת לשני צרכים של הצופה: מצד אחד, החומריות העשירה מזמינה את העין לנדוד בין השקעים והבליטות, מזמינה למבט אינטימי בחומר; ומצד שני, המאסה הענקית כאילו מבטלת את ערך פרטיה ומבקשת לפעול על הצופה בכל עוצמת כובדה הזר והרחוק. הטלטלה בין רחוק לקרוב, בין תעשייתי לאינטימי, בין קר לחם, בין תשליל לפוזיטיב, בין אקראי לצפוי, אופיינית ליצירת דורצ'ין. התערוכה הנוכחית, מתמקדת בעבודות דו-ממדיות ותלת-ממדיות, ונראה כי חוויה דומה תקפה גם ביחס לעבודותיו האחרות של דורצ'ין – מאז החל את דרכו כצייר בסוף שנות ה-60 ועד עתה.