בתאריך 20.5.10  תיפתח בגלריה אלון שגב תערוכת יחיד לאמן אלדר פרבר, נופים גרמניים.

בתערוכה יוצגו ציורי נוף שצוירו בסביבת ברלין בחמשת השנים האחרונות.

התערוכה ,נופים גרמניים ,הנה סיכום של מסע חיפוש אחר זיכרון אישי וקולקטיבי. הנופים הגרמניים של פרבר אינם מנסים לחלוש על משהו, לצרוך אותו או להתענג עליו, הם מעלים את השאלה הבסיסית האם אני יכול לעמוד כאן בכלל, האם מותר לי להביט על זה, וקל וחומר לצייר את זה.

מתוך מאמרו של דרור בורשטיין לתערוכה : " יש רק רמזים לסיפור משפחתי בתערוכה . לכן אין דיוקנאות של ההורים בתערוכה הזו . הסיפור ההסטורי היה סיפור אנושי מתמשך . עלילה . אבל משהו מוזר קורה לו בתערוכה : הסיפור האנושי מומר בנופים .ז'אנר הציור ההסטורי ,המתבקש כאן, מומר בז'אנר הנוף . מהלך כזה דורש הסבר.

חוויית ההתבוננות בציורים אלה משונה. גם בלי לדעת דבר על ההיסטוריה המשפחתית של אלדר פרבר , קיימת ברקע של ההתבוננות בהם הנחה סמויה ,שנובעת מן התרבות המקומית ,כי ציורים גרמניים של צייר ישראלי היום עומדים בחיכוך עם ההיסטוריה .כמו בציורי ימי הביניים ,מלחמת העולם השנייה היא רקע הזהב הסמוי של כל הנופים והדמויות בציורים הללו . אם כן הצופה הישראלי בא לתמונות האלה כשהוא מחפש סימני כאב .אך סימנים כאלה כמעט שאי אפשר למצוא בתערוכה . הנוף מחביא הכל . וזה ,בעיני , העניין המרכזי בתערוכה והלב של פעולתה עלי : ההבנה שאת "הדבר הזה" אי אפשר לצייר . שאין לו נראות . שהוא נוכח אבל גם כבר חלף.

זו תערוכה שמביעה לפני כל דבר אחר את הניסיון לצייר את מה שבאופן עקרוני אי אפשר לצייר אותו . הוא פשוט לא נגיש לעין . לא נגיש למכחול . הוא חסר צורה וצבע . לכן נרתע עץ התפוח .המסע מבין את עצמו כמסע בלתי אפשרי , מאוחר , בהיותו חיפוש אחר מה שנגוז .למרות זאת פרבר יוצא למסע הזה . אולי זה מה שהתגלה לו שם . שאי אפשר לצייר את "זה" . אבל כדי להבין שאי אפשר לצייר את "זה" הוא חייב לציירו  " קטע מתוך מאמרו של דרור בורשטיין .

 התערוכה תיסגר ביום שישי, 25.6.10 , בשעה 13:00. גלריה אלון שגב , שד' רוטשילד 6 , תל אביב, 03-6090769