מעגלים של זמן

נגה אנגלר חיה ועובדת כיום בלונדון. סיימה תואר שני באמנות בלונדון בChelsea School of Art ונבחרה על ידי עיתון הטיימס בין ששת אמנים שכדאי לעקוב אחר עבודתם ובין 25 האמנים הנבחרים על ידי כתב העת Art Review . נגה הציגה תערוכות יחיד וקבוצתיות באירופה וישראל בין השאר בביאנלה בבייג'ינג , מוזיאון תל אביב ומוזיאון ישראל. נגה נבחרה לפרס קסטיליאון ה-3 לציור ופרס סלסט לציור ב-2006. עבודותיה נכללות באוספים חשובים בישראל ובחו"ל. עבודותיה עוסקות בנושאים של זיכרון ושיכחה . פרימו לוי מציין בספרו אלה שטבעו ואלה שניצלו כי "הזיכרון איננו חקוק בסלע. הוא משתנה עם חלוף הזמן, נשחק, דוהה, מתעמם אך לעתים לובש צורה ומתחדד". גם בציורים של נגה בתערוכה נעשה ניסיון להתייחס או לגעת במצב חמקמק זה באמצעות  שברי אירועים וזיכרונות שלעתים קיומם ברור וחד וברגע אחר הם נמוגים ונעלמים. גוף העבודות הנוכחי ממשיך את העיסוק במרחבי נוף בעלי אופי צפוני עם המוטיבים של היער וההר.נקודת המוצא של הציור נובעת מתוך דימוי מוחשי שמתבסס בחלקו על שלמות של קומפוזיציה. שלמות זאת עוברת תהליך של התפרקות כמו זו של הקוביזם המציע את שבירתו של האובייקט לכדי כתם ומאפשר התבוננות שונה בציור.

פרספקטיביות שונות פועלות במקביל- דרכי התבוננות המוכרות המאפשרות למבט לחדור  אל הציור ומנגד נחסם החלל על שימוש בפרספקטיבה לא לינארית. לאילו מתווספים מרחבים נוספים כמו ארכיטקטוניים מעין תפנימים. כך שנדמה שהפריסה הסימולטנית של המחוזות השונים מפקיעה עצמה מהתייחסות למקום מסוים ועוברת להתייחסות למקום פנימי, למצב תודעתי. נופים אלו הם בעלי אופי דיכוטומי; מתמלאים ומתרוקנים, מתגבשים ומתפרקים, נרקמים ונפרמים אל מול עיני המתבונן, מערבלים פנים וחוץ, לעתים מאפשרים אחיזה בפרטים ולעתים הפרטים חומקים. בין העבודות מתקיים רצף שמתבטא בפלטה צבעונית מצומצמת שעשויה להזכיר את צבעי הגוף. בין העבודות עולות שאלות דומות ובכל עבודה יש ניסיון התייחסות מעט שונה כך שבהתבוננות כוללת יכול להיווצר מראה קלידוסקופי כשאלמנט שמופיע בעבודה אחת מתייחס לאלמנט בעבודה אחרת כששאלה שנפתחת בציור אחד מקבלת תשובה בציור אחר.


שיח גלריה תקיים ב יום שישי ה 28 בדצמבר בשעה 12.
פתיחה יום שישי 14 בדצמבר בשעה 12:00
הנעילה ב 19 בינואר