ציור גרוטסקי ולא מתחנף
מורנו פנקס יליד בולגריה גדל ולמד בישראל. בגר את בית הספר לציור ע"ש אבני בשנים בהם בית הספר היה אחד היחידים בארץ. והציור היה הדבר המקובל.
בניגוד לאמנים בני דורו בחר מורנו פנקס להמשיך ולהיות צייר המצייר את שעיניו רואות. הוא נע ממקום למקום, נע, רואה ומצייר. שוק הכרמל וחוף הים של תל אביב הם המוקדים בהם מורנו מתרכז.
המקומות האלה, הים והשוק, הם מקומות שלהם מאפיין משותף. שניהם דחוסים באנשים ומשאירים מעט מקום לנוף פתוח. אבל בה בעת הם יוצרים נוף אחר, מיוחד, המביא אל הצופה תמונה של מקום.
הציור אינו ציור מחניף ומתחנף. הדמויות הופכות לדמויות גרוטסקיות גדולות ממדים, מועצמות בצורתן ומביעות יותר מהבעתן הציורית את עצמן ותפקידן בסצנה המצוירת מעצם קיומן. הנשים הקונות והמוכרים בשוק מקיימים בציור דיאלוג שאינו דיאלוג מסחרי בלבד אלא גם דיאלוג תרבותי. התבוננות בציור כמעט מעלה אל הצופה את הקולות שנשמעו בשוק בעת הציור. בכל אחד מציורי השוק התנועה של הקונים יוצרת סוג של מערבולת אנושית שבה התנועה הופכת לתנועה כאוטית. כל דמות נעה בכיוון אחר כל דמות מביטה למקום שונה וסך כל התנועה והמבטים יוצרים את המסה המבולבלת שהיא מהות המקום. הבלבול הזה הוא השוק בתמציתו.
הציור עבורו הוא כמו המצלמה עבור הצלם. אבל בעוד המצלמה מצלמת את הנראה הרי ציורו של מורנו הוא צילום של הנסתר, של חוויה ,של רומנטיקה אישית. צילום של נוסטלגיה פרטית המתגעגעת למקום שמיצויו מצוי בשוק ובחוף הים.
אוצר: מאיר אהרונסון
