תערוכה קבוצתית של האמנים בתיה איזנוסר-ג'אנקור, ברוך אלרון, עירית גובי, אייל גפן, מיכל ויטלס, אמנון יואהס, דן מלר, דניאל סרחיו, רועי פיורסקי, סטס קורולוב, פאטמה שאנן, שיר שבדרון, ענת שרייבר.

בתערוכה הנוכחית בגלריה GEBO בולט העיסוק בטבע דומם ובפנים הרבות הגלומות במושג זה. כאשר אמן בוחר לעסוק ב ´טבע-דומם´, אפשר ללמוד מכך על אופיו ואישיותו, על סוג של מופנמות, של אינדיבידואליות. יש בטבע דומם הנכחה ו/או שאיפה לייצוג שניתן למישוש ולמימוש, לעומת הנוף שנשאר תמיד רחוק, בלתי נתפס. מעצם הגדרת הציור כ"טבע דומם" אנו נכנסים לעולם הקשרים בעלי משמעויות תלויות שפה. בצרפתית "טבע מת" (Nature Morte) ובאנגלית "חיים דוממים" (Still Life), האם אלה הן בחירות תרבותיות, העוסקות בנוכחות של מוות מול חיים וטבע מול דומם.

החיים והמוות לטובת העמדת עולם הטבע מול עולם הדוממים אף על פי שהצימוד "טבע דומם" מגדיר לכאורה דבר שישנו, זהו ציור! וזה מה שמצויר בציור, בכל זאת מדובר בחיבור של ניגודים, ממש כמו ה-Nature Morte וה-Still Life. על כן אנו מצויים בטווח של הגדרה שלא על דרך השלילה ולא על דרך החיוב, שנראה כבכוונת מכוון נותרת מטושטשת וחמקמקה, מעין נקודת תפר ארכימדית שבין ה"יש" וה"אין" או בלשון אחרת, סופרפוזיציה בין שני הפכים.

´טבע-דומם´ משחרר את האמן ומאפשר לו שליטה מלאה בכל הקשור לנושא שבחר. האמן קובע הוא הבוחר את החפצים ואת הקומפוזיציה, את זווית הראיה ואת המיקום והאווירה. וכמו בתיאטרון, החפצים הם שחקנים סבילים הלומדים מהר מאד את תפקידם ומתמסרים לגמרי לבמאי ולרצונותיו.

כל אמן המציג בתערוכה מייצג את עצמו בלבד, אך הצטרפותם של כל האמנים  יחדיו מסיטה את מבטו של הצופה מן היחיד והמיוחד אל הקבוצה. בחירת האמנים לתערוכה יוצרת עושר של ציורים אישיים, חברתיים, סביבתיים, היסטוריים ופוליטיים, המעוצבים בידיהם של אמנים המפיחים בהם רוח חיים.

אביב 2011