בתערוכה "עיר אחרונה" של טליה ישראלי יוצגו ציורים מהשנה האחרונה. ישראלי, בוגרת בצלאל ולימודי תואר שני במחלקה לאמנות באוניברסיטת גולדסמית' בלונדון, מציגה מיצב ציורי שיוצר תחושה של שיטוט לילי וכאוטי בעיר. בתערוכה יוצגו לראשונה ציורים שנעשו בשנה האחרונה. בציורים אלו ישראלי נותנת במה מרכזית למוטיב, שהיה שזור בעבודותיה לאורך השנים – נופי עיר ליליים. בסדרה זו, משוטטת ישראלי ברחובות העיר תל-אביב ונעה כחוקרת סמויה בחסות האפילה. מבטה מושתת על קרביו החשופים של הכרך, ועל אותם מראות, אשר באור היום נבלעים בשאון העיר. כך עולים לקידמת הבמה תמרורים ושלטים, אורות בחלונות הבתים, מנורות רחוב ועוד, החומקים בדרך כלל מתשומת לבו של המתבונן. בציוריה של ישראלי, הופכים חניונים וסמטאות לאפופי סוד ומסתורין, כמו צופנים תחושות מתח וסכנה, האורבת למטייל הלילי. הג'ונגל העירוני מתפקע מהפרות הסדר, רוחש חיים חושניים וסודיים. 

הציבעוניות והאסתטיקה של העיר המתפתחת (חצים, סימונים ושימוש בצבע תעשייתי על פניו של  הבטון) נדגמים וחודרים אל תוך מרקם הציור המסורתי ויוצרים שפה המכניסה את הרחוב אל חלל הגלריה.  

שמה של התערוכה, 'עיר אחרונה', הוא פרפראזה על שירו של דוד אבידן: 'ארץ אחרונה'. השיר מתאר את הרצון העז להגיע אל יעד סופי, לשים קץ לנדידה, אך בד ובד מסייג ומדגיש את שבריריותה של כל אמירה.

ישראלי מביאה כמיהה זו לידי ביטוי באמצעות הפעולה הציורית, המתעכבת על רגעיה האינטימיים והפרוזאיים של העיר ועל ידי כך ממחישה את השלמתה עם המציאות המונצחת. עם זאת, אותה הפעולה מכילה סתירה פנימית, על ידי קיבוע אבסורדי של מה שייקח המחר. 

התערוכה מלווה בספר אמן, אשר מציג את התפתחות ציורי הלילה העירוניים בעבודתה של ישראלי, מסוף לימודיה בבצלאל ועד לתערוכה זו. 

לדימויים ולפרטים נוספים, נא לפנות: 

גלריה טבי לאמנות