ז'וליאן סאלו – מערה קוסמולוגית IV
מאת טל בכלר..jpg "ג'וליאן סאלוֹ מערה קוסמולוגית")
המערה הקוסמולוגית שיצר ז'וליאן סאלו מזמינה את הצופה אל מרחבים הכורכים יחד תרבות וטבע, שאמאניזם, מיסטיקה ויופי, המתכתבים עם תרבות הגוף באמנות העכשווית.
בסצנות שנטוו מחוטי כותנה ונשזרו אל התקרה, המאזכרות פרסקות תקרה רנסנסיות וציורי קיר פרהיסטוריים, משולבים איילים, חיות בר, ישויות לא ארציות ובעלי־חיים מקומיים. אלה כמו נלכדו ברשת החוטים שבתקרת החלל, המגדירה בה בעת את תנועתם ואת גבולותיהם.
המיצב מתבסס על פעולה עמלנית, שביצע סאלו במסגרת כיתת אמן במוזיאון עם בוגרות בתי ספר לאמנות בארץ וצוות אמניות הפועל במרכז ההדרכה של המוזיאון (מוז"ה), פרקטיקה המשקפת את הטמפרמנט הדיאלוגי שלו כיוצר. האסתטיקה של אמנות ימי הביניים משמשת מקור השראה לעבודה, המושפעת גם מאומניות מסורתיות ועבודות יד. בד בבד מקנה התאורה הסגלגלה הזרחנית שבחדר תחושה של חזיון פנטסטי עתידני. העבודה מתאפיינת בסימבוליקה עשירה המכליאה בעלי־חיים, צמחים וצורות קישוטיות, אשר יחד מעלים מחזה מרהיב.
בעבודותיו מתמקד סאלו בביטויים שונים של תופעת המטמורפוזה, אשר לתפיסתו מבטאת מהות אבולוציונית: היא המניעה והמאפשרת התפתחות של צורות חיים חדשות ומצבי קיום שאין להם סוף. לדבריו, החיים והמוות כרוכים זה בזה, כשהמוות הוא שלב מעבר בתהליכי ההשתנות המחזוריים והאין־סופיים של גלגולי החיים המתרחשים כל העת ביקום.
סאלו מתעניין בביוכימיה ובאתנולוגיה[1] ומושפע מתרבויות פרימיטיביות, טקסי טראנס ושאמאניזם, בעיקר פרקטיקות שבהן תופסים בעלי־החיים חלק מהותי ומשולבים בטקסי מעבר שונים. את עבודתו אפשר לקרוא בזיקה למושג animal symbolicum[2] שטבע התיאורטיקן ארנסט קסירר. בשונה מחיות, התופסות את עולמן בחושים ובאינסטינקטים שלהן, האדם התבוני, לפי קסירר, הוא "חיה סימבולית", הבונה את עולמה באמצעות מבנים סמליים. לדבריו, התרבות היא מערכת של סמלים ורשתות של משמעויות שטווה האדם, וכמוהו כבעל חיים הלכוד בקורים הסבוכים של רשתות אלו, שרקם בעצמו.
המבט המופנה כלפי מעלה מגלה יקום של ישויות המרחפות ממעל בחשכה, כאזור דמדומים שבין חלום ומציאות, המבטא את משיכתו של האמן לגעת דרך האמנות באפל, בחידתי ובמיסטי.
טל בכלר
ז'וליאן סאלו, נולד בפריז ב־1977, חי ופועל באורליאן, צרפת
[1] ענף של מדע האנתרופולוגיה, העוסק בהשוואה בין אמונות ומנהגים של חברות שונות.
[2]Ernst Cassirer, An Essay on Man: an Introduction to a Philosophy of Human Culture [1944] (New Haven: Yale University Press, 1974) pp. 25-26.
