יורם בוזגלו מנגן במצלמה, כמו נגן ג'אז הוא מגיב למתנגן סביבו. קשוב ומאזין הוא מאלתר במקום, ועונה למנגינה הסמויה של הנוף הטבעי והאורבני שמסביבו. המקום, ההתרחשות, והזמן הם נקודות המוצא שלו אך אין הוא מסתפק בהם, בוזגלו מוסיף על המתרחש סביבו בנסותו לתפוס ממדים נוספים "למקור" שהוא רק עמדת בסיס ממנו יוצאים להרפתקה. הכלי של יורם בוזגלו הוא המצלמה והיא חלק ממנו.הרכות שטשטוש קל יוצר, לפעמים יכול גם להדגיש. הוא מרגיש חופשי לגמרי לגרור את המצלמה, לטלטל אותה, לצייר בה, כמו מושך במכחול או פורט בכלי מיתר- התוצאות מדברות בעד עצמם.

הנופים המוצגים הם מציאותיים ומטפיזים, בעת ובעונה אחת, בוזגלו מתייחס לנוף באופן רוחני, ומחפש דרכו את האור הגנוז שבו כדי להעביר אותו לתודעת הצופה. הוא מדגיש את היופי הנצחי של הנופים שהוא צד- גם כשמדובר ב 'סנאפ שוט' שולי בצידי הדרך- ובכך מצליח לעורר כמיהה לבורא.

פנינה פרנק ונעה לאה כהן

צילומיו היפים והמשכרים בצבעוניותם של בוזגלו בתערוכה זו מדמים ציורים לכאורה, אך הם מלמדים דווקא עד כמה מרבית מהציור האמון על התבוננות בטבע היום מדמה צילום. בעוד שבעבר נשא הציור נוכחויות גלויות וסמויות של אמנות העבר וניסה לשמר קשר אל העבר שמעבר להישג ידנו. מעוגן הציור העכשווי מהתבוננות ברגעי במקום לשאוף לנצחי. הרגע הבודד, לא הרגע החומק אשר יש לתת לו צורה חדשה, מומצאת, מדומיינת כי אם הרגע גופו, הנטוע בזמן ללא תנועה וללא נחמה. צילומיו של בוזגלו מדמים ציור, אך זהו ציור שלבש את פני הצילום. הם יוצרים נרטיב פיקטיבי בו מופיע ועולה הציור בקליפתו הנוכחית, ללא גוף, ללא נוכחות העבר.

 מאיר אפלפלד

שעות פתיחה: , א'-ה' 19:30-22:00 (פרט ל-9.12, 16.12 ו-30.12)