סקירה מאת חיה אור.
כבכל שנה מארח המוזיאון הפתוח לצילום בגן התעשייה תל-חי את בוגרי בתי הספר הגבוהים לצילום ולאמנות בארץ: בצלאל, המדרשה בית ברל, המכללה האקדמית הדסה, המרכז האקדמי ויצ"ו חיפה, מוסררה, מנשר לאמנות וקמרה אובסקורה.
כל מוסד אצר ועיצב את תערוכתו במוזיאון. גודל החלל, חייב בחירה מוקפדת של העבודות המוצגות וצמצום משמעותי בהיקפן. בניגוד לנעשה בבתי הספר עצמם, בהם מוצגות כלל העבודות של הבוגרים, נעשתה כאן עבודת אוצרות ממוקדת, המלמדת על הדימוי המוסדי שבתי הספר מעוניינים ליצור לעצמם.
התערוכה מאפשרת נקודת מבט השוואתית גם לגבי התכנים המטופלים בעבודות, נושאים דומיננטיים בכל מוסד והגישות האוצרותיות השונות. ניתן למצוא הבדלים בדגשים ובמגמות, או לחילופין, לבחון האם הדימוי של בית הספר מגולם בעבודות: האם בוגרים של מוסדות בעלי אוריינטאציה חברתית עוסקים בתכנים חברתיים? מה הנושאים המעסיקים בתי ספר פריפריאליים? אילו מושאי צילום מאפיינים את הבוגרים של המוסדות שהפרדיגמה המודרנית היא נר לרגלם?
מכלול התלמידים מייצג גישות ופרקטיקות שונות שנועדו להתמודד עם צילום בשנות האלפיים. חלקם תוך גילוי נאמנות לפן ההיסטורי באמצעות ציטוט ושימוש בטכנולוגיה ובתולדות הצילום האנלוגי-מסורתי. אחרים אימצו את הצילום והדיון העכשווי, בעידן הגלובלי-דיגיטלי, תוך הרחבת גבולות המדיום והשימוש בטכנולוגיית המחשב.
כך או כך, יהיו אשר יהיו נושאי ההתייחסות הצילומיים: נוף, ג'נדר, טבע ואקולוגיה, דיוקן אישי, משפחתי, חברתי; ויהיו אשר יהיו המאפיינים והשפה: שימוש בטכנולוגיות מסורתיות או עכשוויות, גישות ריאליסטיות או מופשטות, קונספטואליות או תיאוריות - כל אלה ואחרים מוצגים ונידונים בכפוף לשיח הנוגע לתפקידו של הדימוי המצולם כמייצג מציאות, משנה אותה או אף ממיר אותה בתחליפי מציאות. מכאן אנו נדרשים לשאלה באשר לתפקידו של הצלם כיום - לאשר את הקיים? להטיל בו ספק? להראות מציאות או למחוק אותה? להפעיל עליה 'אלימות' בשם האידיאולוגיה או השיח? ובאילו כלים?
