מבט רב מימדי על על השונה , הזר, האחר , תופש מקום משמעותי בשיח האמנותי העכשווי. כך למשל בתערוכה חדשה בגלריה החדשה בירושליים , גויים – Goyim. (7.2-13.3.08). מאמרו של האוצר אנדריי לב ,סוקר את העיסוק ברב תרבותיות ובשיח האמנותי העוסק בשונה ,באופן כללי, ובתערוכה שאצר.    
(עוד ב-ARTPORTAL בנושא , מבט חדש על האחר מאת דוד שפרבר )

מאת אנדריי לב

 "גוי" – הוא מונח תרבותי-ביולוגי המגדיר בשדה הסמנטי של התרבות היהודית הן את דמותו של הזר, והן את הימצאותה של מערכת גנים מסוימת. מונחים דומים מהווים דלת אחורית דרכה חודרים לתוך התרבות אידיאולוגיות המתייחסות לאדם לא כאל פרט ולא כאל ישות פנטומית-אינפורמטיבית, אלא כאל "ילוד טבע" – נציג חסר פנים של הזן הביולוגי, העדר או השבט. אחד מסימני ההיכר של האידיאולוגיות הללו הוא טיפוח האנטגוניזם של "אחד משלנו כנגד הזר", אשר מוליד לעיתים קרובות תופעות נתעבות כגון קסנופוביה ושוביניזם תרבותי. רעיונות שמאחורי האידיאולוגיות הללו חדרו עמוק לתוך חיי החברה ויכולים להתבטא במבט ראשון בדברים תמימים. לדוגמא, ההעדפה בשימוש במילה "עם" - מונח המדגיש אחידות הזן הביולוגי - במקום "אוכלוסיה", מונח ניטרלי המאפשר הגדרת החברה כמכלול תת-תרבויות רב-גוניות.

ניסיונות להגדיר את "הישראליות" כמערכת ערכים ממוסדת בעלת מסורת ממושכת ואסתטיקה ייחודית  נובעים מהשפעתן של אותן אידיאולוגיות על החברה הישראלית.

היכן נמצא הקו הבלתי נראה בין הלאומי והלאומני? האם הוא קיים בכלל? או שמא מדובר במכלול זהה של מאפיינים ומושגים, המכונה בשמות שונים לפי ההקשר?

בימינו, בעידן הגלובליזציה והגישה החופשית למאגרי מידע ותכנים, הרעיון בדבר תרבות "לאומית" (הקשורה למנטאליות של הרוב) משמש כלי מניפולטיבי של התודעה החברתית ותומך באינטרסים של קבוצות המקורבות לשלטון. הקדמה וההתפתחות של התרבות תלויות באינטראקציה וההשפעה ההדדית של תת-תרבויות מרובות ושונות. לעומת זאת, הסגירות והבידוד הלאומי והבלטת תת-תרבות אחת דומיננטית מובילים לסטגנציה, קיפאון וצרות אופק תרבותית.

אחד התפקידים החברתיים של התרבות העכשווית (בהנחה שתפקידים כאלה קיימים בכלל) הוא התנגדות מודעת לאידיאולוגיה של ביטול ההבדלים התרבותיים. טיפוח הבדלים תרבותיים דומה לליטוש יהלום שיופיו ברוב מישוריו. לכן נודעת משמעות רבה להפניית העניין הציבורי לתחומים תרבותיים רב-לשוניים, לקיום דינאמי בין-תרבותי ולאינטראקציה בין תת-תרבויות של המיעוטים.

התערוכה המוצגת כאן, תערוכת "גויים" היא מודל של השדה הסמאנטי הנבנה כמכלול גישות ואסטרטגיות מגוונות - מתיאור מצב התנכרות ואי-שייכות, דרך נוסטלגיה אל תרבויות אחרות ועד להיפוך של המושג "אימאז' ישראלי" וגישה אירונית הבוחנת "ישראליות" כנושא לסאטירה. זו אסטרטגיה תרבותית הנשענת על חשיבה במונחים של שוני וחדירת אלמנטים זרים למערכת הדימויים של הרוב. התערוכה היא ניסיון להרחבה מכסימלית של השיח  הישראלי, ניסיון בהחלפת המודל התרבותי "הקפוא" במבנה דינאמי יותר, המורכב מהבדלים שחוברו לכדי מערכת מאוחדת. מבנה זה מנוגד הן לאידיאולוגיות של "כור היתוך" ו-"בנית אדם חדש", אשר נפוצו בעבר, והן למצב התרבותי הנוכחי שנותן לגיטימציה לקיום תת-תרבויות מקבילות ומנוכרות זו לזו, הקיימות במסגרת קשוחה של הסוואה חברתית לפורמט מוגדר ע"י הממסד והתקשורת.

העבודות המוצגות בתערוכה נוצרו באמצעות מגוון מדיות עכשוויות: ציור, פיסול, צילום, מיצב, מיצג ווידאו-ארט. הן מאורגנות במבנה המבוסס על "קונטרפונקט" - הצגת הבדלים והשוואתם בין אלמנטים בלתי- משתלבים לכאורה.

הדעה הרווחת היא שבימינו השפעת האמנויות הפלאסטיות על החברה המודרנית היא מזערית בהשוואה לעבר. למעשה, מה שמכונה "אמנות גבוהה" משפיע על הפקת רעיונות טריים, צורות חדשות וניסוחים רעננים בתרבות הפופולארית העכשווית, בעיצוב ובתקשורת.

 כך מנהלת האמנות דו-שיח חברתי, בעל השפעה תרפית. כדי להפוך לחלק אינטגראלי של הציביליזציה המודרנית הרב תרבותית, על החברה והתרבות הישראליים לאמץ תהליך של הגלובליזציה, ולאו דווקא סניפים של תאגידים בינלאומיים, או שוק של סחורות יבוא, אלא בהפנמה של המודל העל-לאומי והרב-תרבותי כצורת מחשבה מקובלת.

אנדרי לב

אוצר התערוכה

 בתערוכה,23 אמנים צעירים מציגים חתך ישראלי עכשווי, היצירות הדנות במושג "הגוי" התערוכה רב תחומית, ציור, פיסול, צילום, מיצב, מיצג ווידאו-ארט.

משתתפים:
אסתי אלמו, צ'נצ'ל בנגה, רעיה ברוקנטל, ריקרדו וורדסחיים, ארז וגנר, מאשה דוחובניה ואנה גולפלנד, מקס אפשטיין, חנאן אבו חוסיין, לוסיאנה קפלון, אינה פולונסקי, אנגליקה שר, אנה לוקשבסקי, ארקדי גרינמן  ומקס לומברג, מריה פומינסקי, משה רובין, קטיה ליפשיץ, אסתר שניידר, שירי לנטון, בוריס שפייזמן, זויה צ'רקסקי ומאיה זק. 

לגלריה החדשה 02-6410553  www.thenewgallery.org.il